צימרמן, יעקב

בן בינה ואריה, נולד ביום ד' באלול תשי"ט (7.9.1959) בבני-ברק. יעקב גדל במשפחה דתית ולמד בבית-הספר היסודי "מוהליבר" ובבית-הספר היסודי "סגולה" בבני-ברק. את לימודיו התיכוניים הוא המשיך בישיבה-התיכונית "מדרשיית-נועם" בפרדס חנה. יעקב היה פעיל בתנועת "בני עקיבא". בן בכור היה יעקב במשפחתו. התפתחותו בגיל הרך הייתה מהירה. הוא היה נער רציני, מופנם, ותכונותיו אלו ליוו אותו כל תקופות לימודיו בבתי-הספר ובשירותו בצה"ל. מגיל צעיר, התבלט יעקב בהשקפותיו החברתיות הרגישות ובדאגתו לצורכי הזולת. הוא ידע היטב אנגלית, וניצל את ידיעתו כדי לעזור לחבריו בבית-הספר, לקראת בחינות הבגרות. בהיותו תלמיד בכיתה י' ב"מדרשיית נועם" הקדיש יעקב הרבה מזמנו ומכישוריו לחינוך ילדים ממשפחות מצוקה. לעתים קרובות הוא היה מבקר ב"בית הטף" בפרדס חנה, מוסד שבו מתחנכים ילדים ממשפחות הרוסות. יחד עם חבר קרוב לימד יעקב את הילדים, עזר להם להכין שיעורים וארגן להם משחקים. לא אחת, הוא הביע את מורת רוחו על הפער הסוציאלי והעדתי שמצא. נושא העזרה לזולת היה לו בבחינת אורח-חיים, והילדים שבהם טיפל חשו ביחסו החם אליהם. בנוסף לכך, מצא יעקב פנאי להקדיש גם לילדי אור-עקיבא, השכנה לפרדס חנה. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון עבר יעקב לישיבת "ההסדר" בקריית ארבע. בעת החופשה מלימודיו, הוא התמסר לטיפול בילדים ממשפחות במצוקה בשכונת התקוה בתל-אביב, במטרה לחנכם ולקרבם למסורת. במסגרת לימודיו בישיבת "ההסדר", התגייס יעקב לצה"ל בינואר 1979 ושירת בחיל-השריון. גם בישיבה וגם ביחידתו הוא היה דמות מרכזית, בעל שיקול נבון, רודף צדק. יפה-תואר היה יעקב, בעל לשון שנונה, בעל חוש הומור, מסודר מאוד, ובתכונותיו אלה כבש את לב חבריו. בתקופת שירותו בצה"ל חלה יעקב ועבר ניתוחים אחדים. מחמת מחלתו, הורד פרופיל הבריאות שלו, והוא הועבר לשרת כמש"ק-דת בעורף. מאושר היה יעקב, כאשר החלים וחזר לבריאותו התקינה, ואף הצליח להעלות את הפרופיל הרפואי שלו. הוא ביקש לחזור ולשרת עם חבריו בשריון. בליל שבת, י"ז באייר תש"ם (2.5.1980), היה יעקב עם קבוצת חבריו בקריית ארבע. הוא הלך להתפלל תפילת ערבית במערת-המכפלה. בשובו מן התפילה, ליד "בית-הדסה", ארבו מחבלים ליהודים ופתחו עליהם באש. יעקב, עם עוד שניים מחבריו, נהרגו. ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין כתב עליו להוריו: "טוראי יעקב צימרמן נתן את חייו למען מולדתו. הוא נהרג ממארב על-ידי מחבלים… הוא היה חייל ולוחם אמיץ והצטיין כבעל כושר ארגוני, בעל שיקול דעת, סדר מופתי ואחריות גבוהה. היה חבר למופת ואהוב על הכול". הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. יעקב השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. בבית-הכנסת ביישוב חג"י שבהר-חברון (על-שם חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן ז"ל) הוכנס ספר-תורה על-שמו ועל שם שני חבריו שנפלו עמו. בן 20 שנים היה יעקב במותו.