fbpx
צימרמן, אייל

צימרמן, אייל


בנם של שרה ודוד. נולד ביום כ"א בחשוון תש"ם (11.11.1979) ברעננה. אח צעיר לזהר. אייל היה ילד סקרן וחברותי מאוד, שמעולם לא קיבל דבר כמובן מאליו, אלא פיתח דעות משל עצמו. הוא למד בבית הספר היסודי "מגד" ברעננה ובחטיבת הביניים על שם "יהונתן נתניהו". בנפשו היה אייל אדם הומאני, טיפוס רוחני, ישר ופתוח לסביבה ולאנשים. בלטה מאוד אהבתו ומחויבותו לחברוּת והוא היה הדבק של החבורה. "ההתמחות שלו הייתה בחברים הרבים שצבר, הייתה לו אהבה לאנשים," סיפר אחד מחבריו. תמיד סחף את החברים לוויכוחים. חבריו מצאו בו איש שיחה מרתק, קשוב ואנרגטי. "הוא היה ממש פרח," סיפרה אחת החברות, "אינטליגנטי מאוד, אדם ציני ושנון ובעל חוש הומור." אייל היה פעיל במחנות העולים הן כחניך והן כמדריך. האב דוד ואייל היו מאוד קרובים, במיוחד לאחר שההורים התגרשו ואייל בחר לגור עם אביו. בנעוריו של אייל נרקמו בין השניים יחסי חברות כאילו היו בני אותו גיל. אייל גדל בבית חם, אוהב ותומך למרות הפרֵדה. אייל סיים את לימודיו במגמה החברתית בתיכון "אוסטרובסקי" בעירו. תו ההיכר שלו היו שְׂערו הארוך ומשקפיו הזהובים. מיכל גרונדלנד, חברתו למגמה בתיכון, סיפרה: "אייל תמיד היה מגיע עם הקוקו הארוך שלו אסוף, יושב צמוד לקיר, אם אני לא טועה בשורה השלישית. כל כך אהב להתווכח עם תמי המורה למדעי המדינה – על כל דבר הייתה לו דעה." אייל היה אמן הויכוח. בנאומו בעצרת יום הזיכרון לחללי צה"ל בשנת 2010 אמר ראש העיר נחום חופרי: "תחת מצבות האבן הקרות… יקירינו, שנפלו בקרב… ובין השמות הנה אייל. אייל צימרמן, מתיכון 'אוסטרובסקי'. אייל, שנפל בג'נין. עלם חמודות, מלך השש-בש של ההפסקות. פיקח, דעתן, יחיד במינו להוריו, לחבריו, וגם לי, שהייתי באותם ימים מנהל בית הספר." לפני הצבא עבד אייל ב"בורגר-ראנץ'", ומהכסף שחסך למד נהיגה והוציא רישיון. הוא היה מאוד אחראי וקפדן, אם חש שהוא מאחר – הדביק את פער הזמן בריצה. הוא היטיב לרוץ וגמא מרחקים. אייל היה מאוד חרוץ, עצמאי וחדור מטרה. הוא האמין בשלום עד כדי פציפיזם, פילוסוף שמאלן המוכן תמיד לקרב מילולי. אייל שנא את המלחמה, אך הגיע להכרה שהגיוס הוא חלק בלתי נפרד מהווייתו ונלחם להגיע ליחידה קרבית – למגינת לבו של אביו ואף על פי שהתאפשר לו לשרת קרוב לבית, מאחר שאמו נפטרה ממחלה קשה כמה חודשים לפני גיוסו. הוא היה חדור מוטיבציה לשרת בצבא, סיפרו חבריו. אייל התגייס ב- 26.11.97 לנח"ל, את שירותו הצבאי עשה כלוחם חי"ר בגדוד 931, ובמהלכו שהה תקופות ארוכות בלבנון. שירותו הַסדיר עורר אצל אביו חששות ופחדים. כאשר היה מגיע לחופשות, נהג אייל לבקר בבית הספר שלו כדי לפגוש את המורים, ושמר עם חבריו לכיתה על קשר הדוק. ינאי, חברו לנשק, כתב לזכרו: "אזכור אותך כאדם שאיתו היו לי את השיחות המעניינות ביותר, עם דעות על כל דבר. אני זוכר איך כל היחידה רצה במסע לכומתה הירוקה ורק אתה וגיל הסמ"פ (סגן מפקד פלוגה) הולכים בסוף ומדברים." לאחר שחרורו מצה"ל התפרנס אייל ממלצרות, חסך ויצא עם חבר לטיול בארצות הברית. אחר כך עבד בהובלות בניו יורק, חסך והפעם נסע למרכז אמריקה: גואטמלה ומקסיקו. בתום הטיול, שנמשך כחצי שנה, נפגש עם אביו ברומא, שם טיילו ושבו ארצה. אייל, אינטלקטואל צעיר, רכש ידע כללי והשכלה רחבה מאביו. גם אמרות מפורסמות בלטינית הכיר, כמו אימרתו של "קאטו הזקן" הסנאטור הרומי, מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו, ובלטינית: "Ceterum censeo Carthaginem esse delendam – "שתחרב קרתגו", עם משפט זה סיים כל נאום שנשא בסנאט. באלה השתמש אייל בשיחות אקטואליות. זמן קצר לפני מותו התחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה פסיכולוגיה ומדע המדינה. ב-29 במרס 2002 החל מבצע "חומת מגן" שמטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים שהתעצם. במסגרת המבצע גויסו כוחות רבים של יחידות חי"ר במילואים, אייל היה הראשון שהגיע ליחידתו ב-1 באפריל בעקבות צו 8. זה היה שירות המילואים הראשון שלו לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל. גדוד החי"ר יצא לפעילות מבצעית. שמונה ימי לחימה רצופים וקשים עברו על לוחמי המילואים, הלחימה התנהלה מבית לבית, מסמטה לסמטה. בדמדומי השחר של היום התשיעי ללחימה, נקלע כוח מהפלוגה המסייעת של הגדוד למארב קטלני. במהלך הקרב שהתפתח נפלו שלושה-עשר לוחמים ומפקדים, כמה מהם מהכוח הנתקל ואחרים מכוחות החילוץ. זה היה קרב גבורה, נחישות, אומץ לב ודבקות במטרה. כלוחם וכקשר של מפקד הפלוגה המסייעת סייע אייל לשמור על רעו ראובן שנפצע, ובתוך כך נפגע ונהרג. עם היוודע דבר מותו הגיעו עשרות חברים לבית צימרמן. בקרב בג'נין ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002), הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נפל אייל והוא בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו אב ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל. על קברו בחר אביו לחקוק את המילים שנלחשו באוזני המנצח במלחמות ברומא: Sic transit gloria mundi – "ככה חולפת תהילת עולם". עם אייל נהרגו בקרב רב-סרן עודד גולומב, מפקד הפלוגה, ואחד-עשר חיילים נוספים: סרן יעקב אזולאי, סרן דרור בר, סגן אייל יואל, רס"ר טירן ארזי, רס"ר אבנר יסקוב, רס"ר יורם לוי, רס"ל רונן אלשוחט, רס"ל עמית בוסידן, רס"ל מנשה חבה, רס"ל שמואל דני מייזליש ורס"ל אייל עזורי. בצל"ש היחידה שהעניק אלוף פיקוד המרכז, האלוף יצחק איתן, מתואר הקרב: "במהלך לחימה במחנה הפליטים בג'נין, תוך התקדמות אחד הכוחות לעבר בית, נפתחה אש מכמה כיוונים לעבר הכוח. בקרב שהתפתח נפלו שלושה-עשר מפקדים וחיילים. חיילי הכוח שנתקל, וכוח אחר שהגיע לסייע בפעולה, נלחמו בחירוף נפש לחילוץ חבריהם שנפגעו, עד לחילוצם. למרות הנפגעים המשיכה הפלוגה להילחם, עד לכניעת מחנה הפליטים. על גילוי ערכי הדבקות במשימה, אומץ הלב, הרעות ואחוות הלוחמים, מוענק לפלוגה אות ציון לשבח מטעם אלוף פיקוד המרכז." כמו כן קיבל אייל תעודת הערכה ממפקד החטיבה, אלוף-משנה דידי (יהודה) ידידיה. על קברו נשא אביו הספד: …"לפני כמה ימים דיברת איתי שתי דקות. אמרת שהביאו מסוקים – וזה רק מגרד להם. אמרת " 'צריך להביא מטוסים'… ואילו כמובן לא הגיעו ולא הפציצו. האב אמר בכאב " סבא שלי הביא אותי לארץ ואמר כי זה בית בטוח ליהודים,ועכשיו זה הפך ל…" בתיכון שיחק אייל שש-בש בהפסקות, ובצבא שיפר את יכולתו במשחק השש-בש ואף היה אלוף הפלוגה. מדי שנה מקיים אביו בסיוע החברים הרבים של אייל בתיכון "אוסטרובסקי" טורניר שש-בש לזכרו ולהנצחתו. כמו כן, בספרייה העירונית ברעננה נתרמו ספרי עיון להנצחתו, והוצב שלט לזיכרון.

כובד על ידי

דילוג לתוכן