צימרבליט, שמואל

שמואל, בן חנה ויחזקאל, נולד ביום י' באדר תשי"א (16.2.1951) בפולין. בשנת 1957 עלה ארצה עם משפחתו, שקבעה את מושבה בכפר ברוך. הוא נכנס לבית-הספר היסודי בנהלל וסיים שם את לימודיו בהצטיינות. מפאת קרבת מקום מגוריו לאחד מבסיסי חיל האוויר, הוקסם שמואל ממראה תנועת המטוסים. הוא נהג לעקוב אחריהם, לצפות בדהירתם על גבי מסלול ההמראה, שבסיומה היו נוסקים אל על ונעלמים באופק. הוא גמר אומר בלבו להקדיש את עתידו לתעופה. כשסיים את לימודיו היסודיים, התקבל לבית-הספר הטכני של חיל האוויר ליד חיפה ולמד שם במגמה של מכונאות מטוסי סילון. הוא היה תלמיד טוב, חרוץ וממושמע. תמיד שאף ללמוד ולהרחיב את תחום ידיעותיו בכל אשר למד בבית-הספר. הוא לא הסתפק בדברי המורים והיה משתדל תמיד להעמיק ולהבין את היסוד והסיבה לפעולתם של מנגנונים. הוא היה נער לבבי וחיש קל התחבב על הבריות, בזכות פניו המאירות ואופיו הנוח. ביחסיו עם חבריו התגלה טוב לבו ונכונותו לעזור לזולת, ולכן היה אהוב על הכל. שמואל גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1968. הוא הוצב לחיל האוויר ונשלח למספר השתלמויות, שהכשירוהו לשמש מכונאי מטוסי סילון. גם כחייל הצטיין באחריותו, בסבילותו ובמזגו הטוב, ושימש דוגמא לחבריו. ואמנם עד מהרה עלה בסולם הדרגות והגיע לדרגת סמל-ראשון. מסגרת חיי הצבא מצאה חן בעיניו וכשקרב מועד שחרורו החליט לחתום לשירות בתנאי קבע. ביום י"ג בטבת תשל"ד (6.1.1974), נפטר סמל-ראשון שמואל בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר ברוך. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "שמואל היה חייל טוב, מסור ונאמן לעבודתו ולתפקידו אשר מילא. זכורה לנו דמותו החייכנית, גישתו הלבבית לחבריו ולמפקדיו והדרך הפשוטה, שבה היה מקבל את "הצרות הקטנות" ואת החיים בכלל".