צייכנר, נתן (נוסי)

בן פרידה ודויד, נולד ביום כ"ח בטבת תרפ"ט (10.1.1929) בכפר פולינרסקבו, רומניה, למשפחת איכרים, ועלה עם הוריו לארץ בשנת 1935. הוא סיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי ברחובות, הצטיין בלימודיו והיה אהוב על חבריו ומוריו. כחבר בתנועת "השומר הצעיר", יצא להכשרה בקיבוץ עין השופט, שם עבד כרפתן. היה עלם חסון וגבה-קומה שאהב את העבודה בכל מאודו. אף כי התקשר מאוד לחברה שלו, חזר לאחר 3 שנים הביתה כדי לעזור בפרנסת הוריו. הוא עבד כפועל ונודע כעובד חרוץ ומסור. חבריו אמרו עליו: "לעבוד איתו היה תענוג. היה פשוט, ללא פלפול. מה שנראה מסובך מאוד לאחרים היה פשוט לגביו. היה שתקן, אך בדברו הורגש האדם. היה בעל לב ונכון לעזרת הזולת". למרות שעבד קשה היה שמח בחלקו. נתן הצטרף ל"הגנה" כבר בהיותו בקיבוץ ולאחר שובו לרחובות שירת בחי"ש רחובות. בין יתר פעולותיו הבריח נשק, סייע לעלייה לביריה והשתתף בהעלאת מעפילים אל החוף. למלחמת-העצמאות התגייס בראשית דצמבר 1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה, ושירת בחטיבת "גבעתי". תחילה שמר ברחובות, ואחר-כך השתתף בקרבות בכפר אוריה והיה בין הראשונים שנחלצו לעזרה בכל מקום שעזרה כזאת נדרשה. ביום כ"ח בטבת תש"ח (10.1.1948) נשלח ללוות פצוע מכפר אוריה לרחובות. ליד חולדה הותקפה המכונית שבה נסעו ובחילופי היריות פגע כדור בראשו והוא נפל. יחד איתו נפל גם חברו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברחובות. השאיר אחריו הורים, אח – משה ואחות – יונה. אביו נהרג כמה חודשים אחרי שנהרג בנו, בהתקפה אווירית על רחובות ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948).