ציטרון, יוסף (אוצ’י)

בן מתילדה ובנימין, נולד ביום ג' בניסן תרפ"ה (28.3.1925) בצפון טרנסילבניה, רומניה. הוריו נתנו לו חינוך תיכוני, אחרי שקיבל חינוך יהודי וכללי בבית-הספר היסודי. בגלל התהפוכות המדיניות ברומניה במלחמת-העולם השנייה והחזרת האזור אל השלטון ההונגרי, נושל אביו מעסקיו ויוסף הפסיק את לימודיו ונרתם לעזרת ההורים ביצירת בסיס-קיום חדש. במשך הזמן למד נהגות וחשמלאות. בשנת 1942 גויס למחנה-עבודה בצבא ההונגרי, וכששוחרר לאחר שנה וחצי וחזר הביתה, מצא את הבית ריק ונודע לו שבגלל הפקודה לכלוא את כל היהודים בגיטאות נמלטו הוריו מזרחה אל רומניה הישנה. הוא הלך בעקבותיהם והצטרף אליהם. עם התקדמות הצבא הרוסי והחזרת הממשל הרומני בצפון טרנסילבניה התיישבה המשפחה בעיר טארגו מוראש (בהונגרית – מארוש וואשארהלי) ויוסף עבד עם אביו לפרנסת הבית. את כל זמנו הפנוי הקדיש לפעילות בהנהגת סניף תנועת "הבונים" והצליח לרכוש את אהדתם ואמונם של עשרות החברים. בשנת תש"ו יצא עם 20 חברים ב"נתיב-הבריחה" לאיטליה ואחרי שהותם שם כשנה העפילו באוניית המעפילים "דוב הוז". האונייה נתפסה, אך לאחר 78 שעות של שביתת רעב הרשו הבריטים למעפילים לעלות אל החוף. אז כתב יוסף הביתה: "אמא, לא אכתוב לך שהיה קל, אך העיקר שהגענו למחוז חפצנו". מהאונייה עבר ישר לקיבוץ חולתה ועבד שם כשנה. מטעמים חברתיים וכלכליים (הצורך לשלוח סיוע להורים) עזב את הקיבוץ, עבד בבית-חרושת לחמצן במפרץ חיפה וגר בקרית מוצקין. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס להגנת המולדת ושירת בגדוד של חטיבת "כרמלי". בפעולה ליד נהריה נפצע בכתפו ואם כי מקום הפצע נשאר רגיש לכל מגע חזק, חזר לשירות. בחופשה קצרה נפגש עם שתי אחיותיו שהגיעו לארץ. באחרונה השתתף בקרבות על ג'נין ובשעת הנסיגה נפל על סלע חד, נפגע ולקה בשטף-דם פנימי. יוסף פונה לבית-החולים בעפולה ומת ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948), לפני שהרופא הספיק לבדוק אותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.