ציוני, שלום

שלום, בן צביה תבדל"א ויחיא ז"ל, נולד בשנת תש"ז (1947) בתימן ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן שלוש, בשנת 1950. הוא למד בבית-הספר היסודי "קשת" בשכונת הקטמונים בירושלים. אחרי-כן למד במשך שנה בבית-הספר התיכון "דוגמא" ובשנה שלאחריה, בבית-הספר התיכון "גבע". שלום התייתם מאביו בהיותו תינוק בן שישה חודשים. מאז עלייתו ארצה התגורר בירושלים, ולא נפרד ממנה בחייו ובמותו. מגיל צעיר רחש אהבה ומסירות מיוחדות במינן לעיר הקודש. האהבה לעירו בערה בקרבו כאש תמיד והוא הדביק בה גם את שאר בני המשפחה. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן והצטיין בכל תחומי הלימודים. בזכות אופיו ועליזותו, קנה חברים רבים בין התלמידים ובין המורים. למרות שחלפו שתי עשרות שנים מאז היה תלמיד, עדיין זוכרים אותו רבים בחיבה ובהערכה חמה. בזכות שנינותו וחיותו נעשה על נקלה למנהיג בחברתו, והיה מקובל על רוב חברי כיתתו. דמותו העליזה הייתה סמל למרץ ולחדווה שמלאוהו וביקשו כאילו להתפרץ החוצה. שלום היה מתלהב ומלהיב, ואף על פי שהיה שובב גדול נמנעו מוריו מלהענישו על מעשי הקונדס שלו. אי אפשר היה לעמוד בפני חיוכו הטוב ואהבת האדם שלו. הגשת עזרה לזולת נחשבה בעיניו מצווה גדולה והוא לא חסך כל מאמץ כדי לסייע לאחרים. מעולם לא העמיד את צרכיו שלו בראש דאגותיו. תמיד דאג קודם כל לזולת ורק אחר כך נפנה לספק גם את צרכיו. הוא גם הקפיד לקיים מתוך שמחה והנאה את מצוות כיבוד אב ואם, וכיוון שהיה יתום, השתדל על אחת כמה וכמה להקפיד כשהדבר נגע לאמו. לאחר שנטש את ספסל הלימודים, החל עובד בענף היהלומים, ומאחר שניחן בעיניים טובות ובידיים זריזות ודייקניות, עשה חיל רב בעבודתו. במלאכה זו עסק עד לגיוסו לצה"ל. שלום גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לקורס למקצועות השריון והשתלם כטען-קשר. מפקדיו העריכו אותו כחייל מסור ונאמן, שמילא ללא דופי כל תפקיד שהוטל עליו. שלום אהב את הטנק והוקסם מן הפלדה, שכוח כה רב גלום בה. הוא טיפל בטנק ובמערכותיו בקפידה ובסבלנות ללא גבול, ולא הניח פינה שלא בדק אותה. מפקדיו התרשמו מיכולתו וממסירותו ושלחוהו לקורס מפקדי טנקים, ולאחר שהשלים את הקורס בהצלחה הוענקה לו דרגת סמל. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות נגד המצרים בגזרה המרכזית בסיני, בציר רפיח-ביר-גפגפה. פעמיים במהלך הקרבות ניצל בנס ממוות, כאשר חילץ עצמו מתוך טנקים בוערים. בתום שירותו הסדיר נשא לאישה את יונה לבית צרף, לאחר שש שנות היכרות. בתקופת חייהם המשותפים, נולדו להם שלושה ילדים, שהצעיר בהם נולד בעיצומה של מלחמת יום-הכיפורים. גם לאחר שהקים לו בית משלו הקפיד מאוד לדאוג לאמו. יונה אשתו סיפרה כיצד ישב ליד אמו שעות על שעות והיה עושה לילות כימים אצל מיטת חוליה, כאשר נתקפה שיתוק שריתק אותה למיטתה תקופה ארוכה. הכול זקפו את החלמתה המהירה לזכותו של שלום המסור והנאמן. במלחמה השתתף שלום בקרבות הבלימה האכזריים שהתנהלו לאורך תעלת סואץ. יחידתו נשלחה לקדם את פני התקפות המצרים בגזרה המזרחית ליד גשר פירדאן, שם נערך אחד הקרבות המרים ביותר שידע צה"ל במלחמה זו. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה ועלה בלהבות. לא הייתה כל אפשרות לחלצו והוא נשאר בשטח והוכרז כנעדר. רק אחרי שבעה חודשים הוחזרה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.