ציון (לוי), ציון

בן סלימה ומאיר. נולד ביום כ"ז בניסן תשי"א (3.5.1951) בעפולה. בן בכור למשפחה בת חמישה ילדים, אח בוגר לארבע אחיות צעירות. ציון למד בבית-הספר היסודי הממלכתי ט' בטבריה ובבית-הספר התיכון 'הגליל' במגמה העיונית. כשהיה ציון בן עשר עבר ניתוח לב פתוח. הוא חשש שלא יגויס לצה"ל, אך לא ויתר על שירותו וכתב מכתב אישי לשר הביטחון. הוא הבטיח במכתבו שלמרות מצבו הגופני המיוחד, הוא יוכל לתרום לעם ולמדינה. ואכן בתחילת חודש אוקטובר 1970 גויס ציון לשירות חובה בצה"ל. אמנם נקבע לו פרופיל רפואי נמוך, אך נתוניו האחרים היו גבוהים והוא עשה כל מאמץ להיות במיטבו. לאחר טירונות קצרה, הוצב ציון בחיל האוויר ונשלח לקורס עובד מבצעים. הוא קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת בבסיס חיל האוויר ברמת דוד. בהמשך שירותו הועלה לדרגת סמל ולאחר תקופה לסמל-ראשון. בחודש אוקטובר 1973 שוחרר ציון משירות סדיר ושובץ ביחידת מילואים בבסיס חיל האוויר בלוד. לאחר תקופה, שובץ כאיש צוות-אוויר באוגדה לוחמת. בחייו האזרחיים עבד ציון בבנק לאומי בטבריה. לאחר מבחנים ותקופת מועמדות הוא התקבל לעבודה ונמנה עם אנשי הצוות הקבועים. ציון יצר קשרי ידידות וחברות חמים רבים. הוא נחשב ל'פטריוט' בפעילותו הרבה במשמר האזרחי בטבריה. לאחר שעות עבודתו למד בחוג לכלכלה במכללה האזורית בעמק הירדן ורכש השכלה אקדמית. בתחילת חודש יולי 1987 נקרא ציון לשירות מילואים פעיל ויצא ליחידתו בצפון הארץ. ביום י"ג בתמוז תשמ"ז (10.7.1987) נפל ציון בעת שירותו. הוא נספה בתאונת-דרכים בכביש עכו-צפת והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אחריו רעיה – ניצה ושני בנים – עינב ועידן, הורים, וארבע אחיות – שרה, אהובה, דליה ואשרה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "ציון היווה את אחד מעמודי התווך בצוות הלחימה. הוא ליווה צוות זה במשך שנים ברציפות: במלחמה, בפעילויות מבצעיות ובאימונים. ציון התבלט בכושר עבודה מעולה ובארגון הצוות, איתו הוא עבד ולחם. ציון היה אהוב על כולם ונעים-הליכות ותרם רבות להעלאת מורל הצוות".