צור-מגן, דוד

דוד, בן כשור ועקיבא, נולד ביום כ"א בכסלו תש"ח (4.12.1947) בטהראן שבאירן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1952. את בית-הספר היסודי סיים במושב הודיה בתעודת הצטיינות. בזכות זאת נשלח למבחנים. את המבחנים הפסיכוטכניים עבר בהצלחה. עם סיום שנת הלימודים הראשונה בבית-הספר התיכון באפרידר שבאשקלון, נפטרה אמו. לכן נאלץ לעזוב את בית-הספר התיכון ועבר ללמוד מסגרות בבית-הספר המקצועי בקרית-גת. לאחר שקיבל תעודה, עזב דוד את המושב ועבר עם אחיו לגור בתל-אביב, בקרבת אחותו, שם עבד בחברת "הרמת" ברמת-גן, כמסגר-רתך. דוד היה בחור מופנם. תמיד אהב לעזור לזולת, היה חבר נאמן, מסור, שומר סוד ואהוב על כל ידידיו ומכריו. דוד היה אדם פשרן, תמיד עם חיוך על הפנים גם בשעות הכי קשות בחיים. היה בן נאמן, מסור ותומך בהורים. דוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1969 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס נהיגה, הוצב למשמר הגבול. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא היה שוטר טוב וממושמע. בסיימו את שירותו הסדיר, הוצב דוד בפעם הראשונה לשירות מילואים כרובאי בגדוד של חיל-רגלים, בחטיבת ירושלים. בתחילת 1973, נשא דוד לאישה את חברתו שושנה והזוג התגורר בבת-ים בדירה שכורה. הוא עמד לקבל את דירתו, שקנה בכוחות עצמו, שבועות ספורים אחרי שפרצה המלחמה, אך לא זכה לגור בה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה דוד בשירות מילואים במעוז "ליטוף", שבקצה הדרומי של האגם המר, על שפת תעלת סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) כאשר החליטו אנשי המעוז להיכנע, נפגע דוד ונהרג. עקבותיו לא נודעו וגופתו הוחזרה מהשטח שבידי המצרים כעבור עשרה חודשים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אב, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "דוד לחם בגבורה רבה. מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת".