צור, דני

בן יונה ומרסל, נכד ליצחק כאנם ועזרא צור. דני נולד ביום א' בטבת תש"ו (5.12.1945) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "עליות" שברמת-גן ולאחר שסיים את לימודיו בו רכש את השכלתו התיכונית ב"כפר הירוק" שליד רמת-השרון. דני גויס לצה"ל באוקטובר 1963 יחד עם חבריו מ"הכפר הירוק". הם התנדבו לשרת בנח"ל ויחד שרתו בקיבוצים חקוק ומשגב-עם. לאחר שירותו חזר לנווה-מונסון. תחילה שלח ידו בעבודה חקלאית, שהתמחה בה בהיותו תלמיד "הכפר הירוק" ונתקבל לעבודה במכון וולקני שברחובות. אולם אחרי תקופה מסויימת עבר לעבוד בחברת התעופה "ט.וו.אי". את דני תיארו הכל כ'בחור זהב', אשר לא ידע לסרב לשום אדם, כל בקשה של חבר קרוב או רחוק הייתה לגביו חובה שיש למלא אותה. בכל שטח ובכל אשר שלח ידו הצטיין. הוא אהב לנגן בכלי נגינה ועסק בספורט, אך בצניעותו הרבה בחר שלא להתבלט. הוא תכנן להמשיך בלימודיו, שכר חדר בירושלים ולמד כחודשיים באוניברסיטה העברית, אך הפסיק את לימודיו משום שלא יכול לשאת את העובדה שהוריו, שמצבם הכלכלי אינו טוב, יממנו את לימודיו. משהשתלב בעבודה קבועה, תכנן דני להמשיך בלימודיו החקלאיים במכון ויצמן שברחובות. בינתיים נשא לאישה את חברתו מ"הכפר הירוק" והחל לתכנן את חייו, אך נקרא לשירות מילואים פעיל ברמת-הגולן והוצב באחד המוצבים הקדמיים והמסוכנים ביותר. כשלושה שבועות אחרי צאתו לשירות המילואים החלו לנוע לעבר הגבול טורי שריון וקומנדו סוריים ופתחו בהתקפה על מוצבינו. דן, כחייל מצוין ואמיץ לב, נשאר בעמדתו, כשפניו אל עבר האויב המתקרב, והפעיל את נשקו עד אשר נפגע. ערב שבת כ' באדר ב' תש"ל (27.3.1970), נפל דן בקרב. השאיר אחריו אישה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקדו שבא לאזכרה, שנערכה בבית התרבות בנווה-מונסון ביום ה"שלושים" לנופלו, אמר כי דני היה קלע מצויין והרג 5 אנשי קומנדו סוריים. בפעולתו זו הבריח את יתר החיילים הסוריים ובכך הציל את העמדות שלנו. שמו הונצח בבית-הכנסת בנווה-מונסון, מקום מגורי הוריו.