צוק, ניר
ניר, בן מלכה וחיים, נולד ביום ט"ז באלול תשט"ו (3.9.1955) בקיבוץ חמדיה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר המשותף בנוה-איתן ואחר-כך המשיך וסיים שתי שנות לימוד בבית-הספר התיכון בנוה איתן. אחרי-כן עבר לבית-הספר המקצועי "נעורים", שם למד מכונאות ציוד-מכני-הנדסי. הוא לא הצטיין בלימודים והתייחס אליהם כאל חובה שעליו לעמוד בה, ולכן השתדל להשיג ציונים כפי המינימום שנדרש כדי לא להיכשל. הוא היה נער שובב והרבה במעשי קונדס, אולם יחד עם זאת הרבה לעזור לזולת ולתת מזמנו וממרצו למען הכלל. כל אימת שהתבקש לתת יד ולסייע למישהו או למשהו, מעולם לא סירב ועשה כמיטב יכולתו. לכן היה אהוב על חבריו, ובלי שהתכוון לכך הפך מעין מנהיג לכיתתו. לאחר שסיים שתי שנות לימוד בנוה-איתן, עבר לפנימייה ב"נעורים". הוא לא שבע רצון מהחיים ב"נעורים". הריחוק מהבית, מהמשפחה ומהחברים וכן תנאי החיים בפנימייה וההסתגלות לחיים אלה היו קשים עליו. יותר מכל אהב את השיעורים המעשיים בבית-הספר וכל הקשור בטרקטורים משך את לבו מאוד. בשיחות עם החברים הרבה לשבח את קיבוצו, לדבר בענייני מכונות וטרקטורים ולדון בעבודת הפלחה. הוא רצה בכל מאודו להשתלב בעבודה במשק בתום לימודיו. כשחזר למשק, עדיין נותרו לו כחמישה חודשים עד למועד גיוסו לצה"ל והוא התחיל לעבוד בגן הנוי. לאחר זמן-מה עבר לשלחין ואט אט התקדם בעבודה ברצינות ובהתמדה. בתקופה זו התבגר במהירות ודעת החברים עליו השתנתה. לפתע ראו שהוא מתמסר לעבודה, לא בוחל בעבודה קשה ומייגעת ונמנע מלצאת להבראה ולחופשות. כאשר חש שסומכים עליו, התמלא ביטחון עצמי והחל להוכיח את יכולתו. הוא היה הראשון שבא לעבודה, לא סירב לעשות כל מלאכה, קיבל כל מה שהוטל עליו בהבנה וברצון ותמיד הקדיש עניין ומחשבה לעבודתו. כך הפך להיות כאחד הבוגרים, והוכיח לכל כי כאשר יש דבר המעניין אותו ומספק אותו, הוא יכול לעשותו בכישרון וביעילות. כאשר רצה להשיג רשיון נהיגה בטרקטור ישב ו"דגר" על הלימודים התיאורטיים ועל לימוד התמרורים, כי רצה להצליח בבחינה הראשונה. כשקרב מועד גיוסו, נקרא להתייצב למבדקי טיס ועבר אותם. ניר גויס לצה"ל בתחילת מאי 1973 ונשלח לקורס טיס בחיל האוויר. לאחר שעבר בהצלחה את תקופת הגיבוש הוחלט להעבירו לחיל אחר. הוא התנדב לצנחנים ונשלח לטירונות בחיל. אף שהיה הצעיר והצנום בין חבריו, עמד בכל האימונים המפרכים בכבוד ובלי טענות ומענות. במסע של שמונים קילומטרים הגיעו רוב חבריו עד קצה גבול יכולתם, מחמת פצעים ויבלות, והיו שנאנקו "לא יכול", ואילו ניר שתק וחייך ואפילו עזר לחבריו. מפקדו סיפר עליו שהיה בחור אינטליגנטי ובמסע חוליות הוביל חוליה ללא כל קשיים. כן אמר, שבזכות תכונותיו, תבונתו וכושר התמדתו היה מתאים בהחלט להיות מפקד בצנחנים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה פלוגתו של ניר לסיני להשתתף במרדפים אחרי חיילי קומנדו מצרים שהונחתו מהים. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) לאחר שחזר ממרדף לאבו-רודס חדר מטוס אויב והפציץ את המחנה. ניר נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ חמדיה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. באחד ממכתבי התנחומים הרבים שהגיעו למשפחה כתב חברו: "שתי פצצות פגעו בבניין בו היה ניר והוא נפל מיד ללא כאבים. את הכאב השאיר לנו, חבריו הכואבים את אובדנו ומפקדיו המבכים חייל טוב ומפקד לעתיד לבוא שאיננו". משפחתו וקיבוץ חמדיה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה כלולים פרטים מתולדות חייו, קטעים מדבריו ודברים על דמותו שסיפרו חברים, ובני המשפחה.