צוקר, משה

בן איטה וזליג, נולד בשנת 1916 בעיירה סקרז'יסקו, פולין. במלחמת-העולם השנייה גויס לצבא הפולני ושירת בדרגת קורפורל (רב-טוראי). עם כיבוש פולין נמלט לרוסיה. תחילה נאסר שם ונשפט כמרגל, אחר-כך זוכה ועבד בקולחוזים שונים. לאחר הסכם סטלין-שיקורסקי והקמת צבא אנדרס, צורף אליו והגיע איתו לארץ. כבר אז אדיר היה חפצו להשתקע בארץ, אך נדר לפקוד עוד פעם את ארץ מוצאו, כדי לבקש שם את שרידי משפחתו, כי לא רצה להאמין שאמנם הושמדו. אך בשובו לפולין לא מצא מהם איש בחיים, אף נפצע בפרעות שנערכו בקילצה. משהבריא יצא את פולין, הגיע לגרמניה ושם זכה להתראות עם אח ואחות שנשארו בחיים. הוא קיבל אשרת כניסה לארצות- הברית, אך דחה אותה והלך בדרך ההעפלה. היה חבר אצ"ל והגיע לארץ באונייה "אלטלנה" בשנת 1948. עם הצטרפות חברי אצ"ל לשעבר לצבא הגנה לישראל התגייס, שירת בחטיבת "כרמלי" ונשלח לגליל העליון. היה בחור חסון ואמיץ, שהסיק את המסקנה הראויה מכל מה שעבר עליו ועל בני עמו בגולה. בחופשה היחידה שזכה לה, אמר לחברה: "היודעת את פירושו של דבר כי ששה מיליונים יהודים הושמדו? אולם כזאת לא יקרה עוד, אנו לא נרשה!" ביום י"ז בתמוז תש"ח (24.7.1948) נפל רב-טוראי משה בחורשה בכביש מטולה-כפר גלעדי. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. השאיר אחריו אישה, אולגה, ובת שנותרו בברית-המועצות ועלו ארצה בשנת 1990.