צוקרמן, נחום

בן רחל ומשה, נולד ביום ה' באייר תר"ץ (30.7.1930) בזיכרון יעקב. מגיל ארבע גדל בהרצליה ושם גם למד. בהיותו בן 13 נתייתם מאמו. את חוק לימודיו סיים בגימנסיה "תיכון חדש" בתל-אביב ואחרי-כן חזר אל אביו להרצליה, שעל חוף ימה נודע לתהילה כמציל ושחיין מצוין, שלא על מנת לקבל פרס. הוא הציל חיי טובעים רבים. היה חבר ב"נוער העובד", מדריך ב"הפועל" מנעוריו. איש ה"הגנה". חבר בגדנ"ע ובחי"ש, ולבסוף – בפלמ"ח, בו מילא תפקידים נכבדים. היה עלם יפה-תואר, בריא, חסון ועליז, ששבה את לב כל רואיו ובטוב-לבו קנה לו ידידים רבים. טוב לבו נתגלה בכך שבשעת טיול רחוק חלץ את נעליו ונתן אותן לחברו שנעליו נקרעו, באומרו שהוא רגיל ללכת יחף. בשובו ברגלים פצועות חייך ואמר שיש לו סיפוק מזה שמנע כאב מחברו. היה בהכשרה בקיבוץ יגור (קבוצת "המגשימים") ומאז נוהג היה לבקר שם תכופות, בראותו בקיבוץ את דרך חייו בעתיד. הוא שאף להרחיב את ידיעותיו והצטיין בלימודים. בפרוץ מלחמת-העצמאות יכול היה להשתחרר משירות משום שהיה בן יחיד, אך לא השתמש בזכות זו באומרו שאין הבדל בין בן לבן. הוא התגייס ושירת בחטיבת "יפתח". נחום נפל בגליל, ששאף להתיישב בו, בקרב מלכיה ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948). כשנפצע סירב להפסיק את לחימתו. ואלה היו דבריו האחרונים: "אינני יכול להתחשב בשום דבר, המצב מחייב…" הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במעוז חיים.