צוקרמן, אהרן (אהוד, אש)

בן מרים ואברהם-שלמה, נולד ביום ד' בכסלו תרע"א (5.12.1910) בווארשה, בירת פולין והתחנך בבית ההורים ברוח המסורת. למד עברית וידיעות ביהדות ורכש השכלה תיכונית ואחר-כך עבד כמנהל חשבונות. מגיל צעיר מאוד היה חבר בארגוני-נוער ציוניים שונים ולאחרונה הצטרף לארגון הלאומי "מסדה". משעלה לארץ בשנת 1931 הצטרף לפלוגת בית"ר בחדרה. עבד בפרדסים עם חבריו, שהכירו בו כמדריך ומנהיג, הדורש מעצמו יותר מאשר מהם, ואכן אהרן הצליח לחזק את רוחם ונאמנותם לרעיון על אף תנאי החיים הקשים. בשנת 1933 עבר לגרעין התיישבותי של בוגרי-גיוס בתל-בנימין שברמת גן. ביום-הכיפורים תרצ"ד תקע בשופר ליד הכותל המערבי, נאסר וישב שבועיים בכלא. הוא חזר לחדרה והיה פעיל בארגון סניפי בית"ר ו"ההגנה הלאומית", עם מפקדת ה"הגנה" הכללית באותם מקומות. הוא הצליח להעלות ארצה את בני משפחתו ועזר להם להתיישב בחדרה. בשנת 1939 הועבר לנתניה כאחראי להדרכה בשומרון ובשרון. בזמן הפילוג באצ"ל הצטרף תחילה לקבוצת אברהם שטרן, אחר-כך עמד זמן מועט מן הצד, ואחרי נפול המפקד דויד רזיאל בעיראק חזר לשורות אצ"ל. אך ברשימות הבולשת הבריטית נשאר רשום כחבר לח"י. ומשהובטח ב-1942 פרס בן 200 לירות בעד הסגרתו התייצב מרצונו במשטרה, נאסר ומאז היה עצור במזרע ובלטרון. הוא הוגלה מהארץ למחנות מעצר באריתריאה, בסודאן ובקניה, עד שביוני 1947 הוחזר לארץ ושוחרר בתנאי שעליו להתייצב בכל יום במשטרת חדרה. הוריו הזקנים ניסו לשדלו כי יפרוש מכל ענייני המחתרת ויהיה אזרח שקט. זמן קצר ציית להם ולהוראות המשטרה, אך התגברות מלחמת המחתרת בבריטים לא נתנתו לשבת בשלווה. הוא הערים על המשטרה ועבר לתל-אביב, קיבל תפקידי פיקוד באצ"ל (בכינוי "גונדר אהוד") ונתמנה אחראי על ייצור הנשק. השתתף בתכנון פעולות נגד הבריטים ובחורף תש"ח נגד הערבים. לבסוף השתתף בהתקפת האצ"ל על שכונת מנשיה, בצפון יפו, ונפל תוך כדי פעולת סריקה באחת מסימטאות מנשיה ביום כ"א בניסן תש"ח (30.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה בהשתתפות קהל רב.