צולחיאני, יחזקאל-גבריאל

יחזקאל, בן צלחה וישראל, נולד בשנת תרצ"ח (1938) בבגדד שבעירק. בעיר מולדתו סיים שתי כיתות ראשונות של בית-הספר העממי. בשנת 1950 עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בחולון. יחזקאל המשיך וסיים את חוק לימודיו היסודיים בבית-הספר "גאולים" בחולון. את שתי שנות הלימודים האחרונות עשה במסגרת לימוד-מקצוע בבית-הספר "אורט" שם היה תלמיד המחזור הראשון במגמה של מסגרות. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" והיה פעיל בקן חולון. מאחר שהיה בן למשפחה מעוטת אמצעים, נחלץ יחזקאל לעזרת הוריו הקשישים ויצא לעבודה במפעלי מים באזור, ובערבים המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי. הוא התגורר בבית הוריו ותמך בהם, ומאחר שהיה בן נאמן ואח אוהב, עשה ככל יכולתו להקלת המצוקה בבית, מתוך כבוד ואהבה רבה להוריו. יחזקאל היה אהוב על חבריו והיה ידוע בטוב לבו ובנכונותו לעזור תמיד לכל אדם. בעבודתו היה מסור ודייקן ומזמן שהחל לעבוד אצלם, עשו מנהליו הכל כדי שישאר במקום, שכן היה מטובי העובדים במפעל. יחזקאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1957. אחרי שסיים את האימונים הבסיסיים הוצב כמסגר, ואחר-כך כחרט, בסדנא מרחבית של חיל השריון בדרום. גם בצה"ל נודע כבעל מקצוע מעולה, עובד מסור, ידיד טוב וחייל ממושמע. בתעודת השחרור שלו צויין שהיה אחראי, מסור ומהימן ובעל מקצוע מעולה. במחצית מאי 1960 שוחרר יחזקאל מצה"ל והוצב לשירות מילואים במקצועו בסדנא. הוא חזר למקום העבודה הקודם במפעל המים, שם הושאר מקומו פנוי כל זמן שירותו בצה"ל. כשפרצה מלחמת ששת הימים נקרא ליחידתו ועשה את מלאכתו באותה מסירות ויעילות אפיינו אותו תמיד. במלחמת יום-הכיפורים נקרא יחזקאל לשרת בסדנא בדרום הארץ. הוא נפרד מאשתו ומבתו הפעוטה, שהייתה בת ארבעה חודשים, ויצא לדרך. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע ונפל בהפצצה של האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אח ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתבו אל האלמנה ואל המשפחה האבלה כתב מפקדו: "יקירכם, יחזקאל ז"ל, שירת ביחידת שריון ומילא את המוטל עליו כחייל מצטיין ומסור. במשך שירותו מילא תפקידים אחראיים במסגרת מקצועו, התחבב על מפקדיו ועל חבריו ושימש דוגמא במסירותו ובהתנהגותו. בשמי ובשם כל חיילי היחידה, הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים באבלכם הכבד". משפחתו תרמה ספר תורה לעילוי נשמתו.