צוייג, זאב-יוסף
בן חוה ושמואל, נולד ביום כ' באייר תרפ"ב (18.5.1922) בתל-אביב. למד בבית-הספר בעפולה ובבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב, ואחר-כך השתלם בטכנאות רדיו בבית-הספר התיכון המקצועי "מונטיפיורי". כמו-כן עסק בדאייה והתעניין בטיס. מילדותו היה פעיל בתנועת בית"ר יחד עם אביו. בגיל 14 סיים קורס מפקדים ואחר-כך היה מפקד קן נוה צדק. שירת במחתרת אצ"ל (בכינוי "סמל א' צדוק"). הצטיין בהדרכה והשתתף בפעולות-קרב שונות נגד הערבים, בתקופת "שבירת-ההבלגה", ואחר-כך גם נגד הבריטים. בגלל נקיעת רגלו השמאלית בתאונה במרתף "מצודת זאב" בתל-אביב היה מרותק כשנתיים למיטה בבית-החולים ובבית ונשאר צולע. כאשר אך יכול היה לקום – חזר לפעילותו. בחודש ספטמבר 1944 נאסר על-ידי הבולשת הבריטית והוטס לאפריקה עם השיירה הראשונה של הגולים אנשי המחתרת 251) איש). שנתיים שהה במחנות-המעצר באריתריאה, בסודאן ושוב באריתריאה. לאחר שהוחזר לארץ, נכלא לעוד שלושה חודשים בלטרון ושוחרר, ושוב נעצר לזמן קצר – ושוחרר, והמשיך בפעולות ובפיקוד בארגונו. בחורף תש"ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, השתתף בהגנת תל-אביב בחזית מנשיה. נפצע פעם מיריית שוטר בריטי בסביבת מסגד חסן-בק, ומשהחלים חזר לשירות. היה מהיוזמים והמתכננים את כיבוש שכונת מנשיה בצפון יפו על-ידי יחידות האצ"ל ולמרות המום ברגלו השתתף בראש יחידתו גם בביצוע התוכנית. כשניגש להוציא פצוע מעמדה ברחוב זרח ברנט נפגע מכדור שנורה מעל גג מעון הבולשת הבריטית ביפו ונפל, ביום ט"ז בניסן תש"ח (25.4.1948), היום השני להתקפת אצ"ל על יפו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
