צוובנר (שאג), דוד (צדיק)
בן לאה והרב אברהם-חיים שאג, נולד ביום ז' בסיוון תרפ"ב (3.6.1922) בירושלים. משפחתו – משפחה ירושלמית מיוחסת, מפרנסי העיר מדורות. הוא למד בישיבת "עץ-חיים" ואחר-כך סיים את הסמינר למורים "מזרחי" וקיבל תעודת-הוראה. דויד חונן בכשרון ביטוי נאה והשאיר אחריו מאמרים ורשימות שבהם העלה את הגותו על הכתב. היה אדם חרד לדתו וזהיר במצוות ובמנהגי המסורת. הוא התגייס לפלמ"ח הדתי בעיינות והיה בו הרוח החיה. עם מחלקתו שבפלמ"ח עבר לביריה. על דייקנותו בשמירת הדת וסגולותיו האישיות הטובות כינוהו חבריו "צדיק". דויד הדריך בחובשות בקורסים שונים. בגמר שירותו, כעבור שנתיים, נרשם כתלמיד למדעי-הטבע ובקטריולוגיה באוניברסיטה. למד שנתיים בשקידה ובהצלחה רבה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד והעמיד את עצמו לרשות הפלמ"ח. הוא השתתף בקרבות הקשים בכביש ירושלים, ובייחוד מזכירים את פעולתו הנועזה ללא רתיעה בקרב האכזרי בבאב-אל-וואד. נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). דוד נקבר בקבר-אחים של הל"ה בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם שאר חללי הגוש, לבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
