fbpx
צובירי, ישראל

צובירי, ישראל

בן סעדה ושלום, נולד ביום כ' בכסלו תרפ"ה (17.12.1924) בצנעא, בירת תימן, למשפחה מכובדת. הוא למד ב"חדר" והתנ"ך שעורר בו געגועים אל ארץ האבות, השפיע עליו רבות. מילדותו נשא בלבו את השאיפה לעלות לארץ-ישראל. בחודש אוקטובר 1943 עזב את בית הוריו בתימן ועלה לארץ עם קבוצת נערים בני גילו. בארץ היה בחברת נוער תימני עולה בקרית בנימין, שחיו חיי-שיתוף בכפר אתא. הוא חלם על עבודת אדמה והתיישבות בגליל, כי אהב את הארץ והתקשר אליה אולם חבריו התפזרו למקומות שונים והוא נשאר לעבוד כאורג בבית-החרושת "אתא". היה עליז וחביב על מיודעיו והשרה רוח טובה בקרב חבריו. הוא פעל רבות למען העלאת הוריו לארץ-ישראל (אביו מת בדרך). היה חבר ה"הגנה" ואת שעותיו הפנויות מסר לאימונים. אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, הצטרף לצבא ושירת בחטיבת "כרמלי". ישראל השתתף בשחרור חיפה ועכו. ביום י"ז בסיוון תש"ח (24.6.1948), בשעת קרב עם כנופיות קאוקג'י באזור בירווה, לאחר שהצליח להפיל אחד מאויביו והגיש עזרה לפצוע, באה הפקודה לסגת. הוא לא נסוג והוסיף לטפל בחברו הפצוע – ואז פגע גם בו כדור. ישראל עוד הספיק לקרוא שלום לחבריו הלוחמים ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.

כובד על ידי

דילוג לתוכן