צדוק (לרר), משה

בן מנדל ונחמה. נולד ביום כ"ו בסיון תרע"ג (1.7.1913) בז'ליכוב אשר בפולין. סיים שם את לימודיו בבית-ספר יסודי. למד בעיירה בבית-ספר תיכון (עד כיתה י"א) ולאחר-מכן למד בבית-הספר המקצועי "אורט" אשר בורשה. מגיל י"ד היה היה פעיל בתנועת הנוער הציוני שבעיירתו. לבסוף, בשנת 1933, עלה לארץ-חלומותיו ומייד עם עלותו הצטרף ל"הגנה" ומשנת 1936 נעשה למפקד בכיר במנגנון שלה. מטבעו היה מכונס בתוך עצמו וצנוע, לא ידע תפנוקים, כי גם החיים לא פינקוהו. בימי היותו ב"הגנה", ובעיקר לאחר שגויס לצה"ל באפריל 1948, בעיצומה של מלחמת-הקוממיות, נהג לעבוד קשה – כמדריך, כמתכנן ואף כמפקד, ולא ניגש לשום משימה מתוך קלות-דעת או קלות-לב, כי אם בידע אשר רכש במאמצים וביגיעה. בצבא לא ראה מקצוע כי אם שליחות: את הצבא לא חשב למשלח-יד כי אם היענות לצרכי-התקופה. בהיותו בצבא נבחן בחינות-בגרות אכסטרניות (בשנת 1957) ואז ביקר בפקולטה לכלכלה ולמדע-המדינה שבאוניברסיטה העברית בירושלים וסיים את לימודיו בה בשנת 1960. בצה"ל הגיע לדרגת אלוף בגלל עבודתו המעמיקה ומסירותו הרבה. אך לא על אלה בלבד כיבדוהו חבריו והוקירוהו, כי אם על היותו ממושמע בעבודה, דבק ביעד ויסודי בגישתו לשניהם. בעזבונו נמצאו רשימות, יומן והרהורים, שירים בודדים ודברים שבעל-פה אשר השמיע לאנשי ההגנה המרחבית, לחברי ה"הגנה" ובכנסים של צה"ל. נפטר במחלתו ביום ב' בניסן תשכ"ד (15.3.1964) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה.