צברי, שלום

בן שמעה ואהרן. נולד בחודש אדר תשי"ד (מרס 1954) בתימן, בן-זקונים להוריו. עלה לארץ עם משפחתו ב- 1961. המשפחה קבעה את מגוריה בגדרה ושלום החל ללמוד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'אוהל שלום' במושבה. בסיימו את לימודיו היסודיים התקבל לבית-הספר הטכני של חיל-האוויר, אולם לאחר-מכן העדיף לעבור לכפר הנוער ע"ש יוהנה ז'בוטינסקי ולהתמחות במגמת האלקטרוניקה. שלום גויס לשירות חובה בצה"ל בחודש נובמבר 1972 והוצב לשרת בחיל התחזוקה בתפקיד נהג. היה חייל טוב, שמילא את תפקידו במסירות. חברים ליחידה ומפקדים ראו בו אדם חביב, הנכון לעזור לזולת. הוא סיים את שירותו הסדיר בנובמבר 1976 ולאחר שחרורו מצה"ל עבד בחברת 'תדיראן'. הוא נשא לאישה את מירי ובני הזוג הקימו את ביתם בגדרה, שם נולדו ילדיהם רועי ונריה-אביחי. שלום היה איש משפחה למופת, שהרעיף אהבה רבה על רעיתו ועל שני ילדיו ודאג לכל צורכיהם במסירות רבה. שלום נקרא לשירות מילואים ברצועת עזה בחודש דצמבר 1992 ונפל בקרב ביום י"ב בכסלו תשנ"ב (7.12.1992) מאש מחבלים, שנפתחה על חיילי הסיור בשכונת סג'עיה בעזה ממכונית נוסעת, ופגעה פגיעה קטלנית בכל שלושת חיילי הסיור. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגדרה. הניח רעיה, שני בנים, אם וארבעה אחים – אהרון, שלמה, דוד, ויחיאל. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד על אופיו הנוח של שלום, נטיתו לעזור לחבריו ונכונותו למלא משימות מבלי להתלונן, תכונות אשר בזכותן ובזכות חביבותו הרבה היה אהוב על כל חיילי הגדוד. מכתב ברוח דומה שיגר גם שר הביטחון דאז יצחק רבין למשפחה האבלה. אשתו ובניו הנציחו את שמו בכיסוי לספר תורה שתרמו בבית כנסת.