צברי, עמית

בן בכור ליפה ויהודה, נולד ביום ח' באדר תשל"ט (7.3.1979) בפתח תקווה. אח לרועי ואור. גדל והתחנך בפתח תקווה. למד בבית-הספר היסודי 'אורנים', משם עבר לחטיבת-הביניים 'ברנר'. בתקופה זו שקד מאוד על לימודיו, הציב לעצמו מטרה ללמוד במגמת מחשבים והגשימה. את לימודי התיכון עשה בבית-הספר המקצועי 'עמל ב", שם למד בשקידה במגמת המחשבים. הוא המשיך לימודיו לשנת לימודים נוספת (כיתה י"ג) במסגרת העתודה הטכנולוגית, שבמהלכה השתלם בתכנות מחשבים. עמית היה ברוך כשרונות. בתחום האמנות, ניגן על גיטרה, היה בעל כשרון גרפי וצייר ציורים מדהימים. הוא גילה כשרון טכני בולט, אהב לתקן מכשירי חשמל ולא ויתר, עד שפתר את הבעיה ותיקן את המכשיר. בתקופת התיכון היה חניך בתנועת 'הנוער העובד והלומד', רכש לו חברים רבים, עימם בילה במשחקי 'מבוכים ודרקונים'. בתחילת יולי 1997 התגייס עמית לצה"ל, ויצא ללימודים במסגרת העתודה הטכנולוגית. בתחילת מאי 1998 חזר עמית לשירות בחיל-האוויר. ביום ג' בתשרי תשנ"ט (23.9.1998) נפל עמית בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי 'סגולה' בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ושני אחים. מוריו וחבריו מבית-הספר התיכון העלו זיכרונות בתקליטור שהוציאו לזכרו של עמית. כותב עליו המורה שלו לספרות: "עמית ידע להיות עם החברים, ומאידך גם להיות אחר – בשיער ארוך, בלבוש, בווקמן הנצחי על האוזניים, בציורים המדהימים שצייר, ואפילו בדעות (שלעתים היו יוצאות דופן), ועליהן הגן באומץ. עמית תמיד ייזכר בליבי כילד וכאדם מיוחד." חברו לכיתה כותב: "עמית היה חבר טוב שלי, הוא ידע לעזור, הוא ידע להבין אותי. היה טוב לדבר איתו והיה טוב לשתוק איתו ביחד. הוא לא דרש כלום, אך היה מוכן לתת כל דבר." (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)