צברי, נועם

בן הזקונים של אביבה ומשה. נולד בשבת, כ"ה באדר ב' תשמ"ט (1.4.1989) בבית החולים "קפלן" שברחובות. אח לאוהד ושמרית. נועם בא לאוויר העולם לאחר אחת-עשרה שנות ציפייה ארוכות ובבואו נמלא הבית אור ושמחה. נועם התחנך וגדל על ברכי היהדות והתורה ושאב מהן את תכונותיו ואת נועם הליכותיו. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "אוהל מאיר" שבקריית עקרון, מקום מגוריו. כבר אז גילה התעניינות ובקיאות בעולם המחשבים. סיפרה רחל יגיל, שחינכה את נועם בכיתות א'-ב': "לא קשה לזכור את דמותך. אתה, תמיד היית שם, ממלא את חלל הכיתה באישיותך הגורפת והאצילית. … חבריך תמיד חיפשו את קרבתך. … התנהגותך הפיחה חיים של שמחה ותחושה של ביטחון על הסובבים אותך". נועם המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון "אורט רחובות", שם למד במגמת מחשבים – תכנון ותכנות מחשבים. את לימודיו סיים בהצטיינות עם תעודת בגרות מלאה ותעודה טכנולוגית. במקביל ללימודי הבגרות ובהתאם לתכניותיו ללמוד בעתיד הנדסת חשמל ומחשבים, ניגש בגיל שבע-עשרה לבחינה הפסיכומטרית. נוסף על כך התפנה ללמוד נהיגה וקיבל רישיון. לאות הוקרה והערכה על הישגיו בלימודים, העניקו לו ההורים רכב מסוג "טויוטה". עם סיום לימודיו התיכוניים, הוחלף הרכב ב"מזדה לנטיס" – מכונית שחשק בה מאוד ואף כינה אותה בשם "סנדי". נועם מיזג ושילב בחייו טוהר מידות לצד רכישת השכלה ודעת. הוא ניכר בצניעותו ובענווה שבו, בחכמתו הרבה וביכולת נתינה אין-סופית. בפניו המאירות ובשמחת החיים שפרצה ממנו ידע לתמוך בחבריו, לעודד ולסייע. סיפר חברו הטוב ליאל קיסרי: "מאז שהכרתיך, החיוך שלך, חיוך מיליון הדולר, תמיד היה שם, לעשות לי טוב, לעשות לכולם טוב, לשמח ולעודד, מפזר שלווה ואור." נועם ספג את האהבה הרבה שהרעיפו עליו הוריו והמשפחה בתחושה של גאווה והערכה. את אחיו אוהד העריץ, והרעיף אהבה רבה על אחותו שמרית אליה היה קשור מאד. כיבוד הוריו היה בעבורו ערך עליון ומקודש, והדבר בא לידי ביטוי ביחסו החם והאוהב לסבו וסבתו, ולאחר גיוסו השתדל בכל חופשת שבת לבקרם ולחמם את לבם. נועם האמין בפיתוח אישי לצד זרימה טבעית, והפסוק "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" היה נר לרגליו. הכול כינוהו "משכין שלום" ובחיוכו המלאכי היה משרה רוגע ועוצמה. באצילות מידותיו ובחן הליכותיו כבש את כל רואיו ונטע בהם תחושת ביטחון. הוא כיבד כל אדם באשר הוא מתוך סובלנות ואמון. "חביב האדם שנברא בצלם אלוקים" הייתה בעבורו מימרא ברת קיום, יום-יומית, אמיתית וכנה. אהבתו של נועם לילדים ביטאה את הרוך והטוהר שבנפשו. במהלך השנים וגם לאחר גיוסו היה נועם שותף לעשייה בגן הילדים, מקום עבודתה של אמו. הוא ניצל את כישוריו בתחום המחשב להכנת דפי עבודה וצביעה, סיפורים בהמחשה ועוד. בזמן המועט הפנוי שהיה ברשותו, עבד ברשת ה"בורגר קינג" שם התגלה במלוא מסירותו וחריצותו. חבריו לעבודה שאהבו והעריכו אותו מאוד מציינים את עזרתו הרבה, את אדיבותו, את שמחת החיים שניחן בה ואת חיוכו הנצחי. נועם התגייס לצה"ל ב-28.11.2007 למערך הנ"מ של חיל האוויר ועבר טירונות רובאי 03 כלוחם ברקן. את הכשרתו הבסיסית ביצע במסלול טקטי "סטינגר" במגמת מקצועות בבית הספר לנ"מ. הוא אהב מאוד את השירות הצבאי והיה גאה להיות חייל ולוחם בצה"ל. לאחר מותו נמצא בתיקו מכתב שכתב בזמן אבטחת יישובים בהר ברכה, המעיד על אמונתו בדרך שבחר בה: "… קשה מאוד בשמירות, אין שעות שינה, אך כל זה הופך אותי לגבר. כמו שאומרים 'קשה באימונים קל בקרב'. לא מבקש להיות ג'ובניק בקריה כי אז ארגיש שאני לא ממצה את עצמי. אני ארגיש ריקנות. אני רוצה לשרת את המדינה שלי בכבוד…".                 את הקשר המיוחד שהיה לו עם הוריו ביטא נועם במכתב שכתב באחת השמירות:     "… היה לי חשוב לכתוב מכתב זה למרות שקשה לי וכל מחשבה וגעגוע שלי אליכם גורמים לדמעות להתחיל לזלוג. אני רוצה להמשיך בצבא, לא משנה מה יהיה. … קשה לי מאוד כי אני מאוד קשור אליכם ולבית בכלליות. לא לראות את הבית כל כך הרבה זמן ולכל כך מעט זמן זה הכי קשה בעולם. … מבחינתי להיות בשטחים או בעזה ולטחון שמירות כל היום וכל הלילה, העיקר שאני יודע שבסוף השבוע אני חוזר לבית היפה, לחדר המגניב ולחברים הטובים. זה כל מה שאני מבקש!" חבריו ומפקדיו של נועם תיארו אותו כ"כחבר אמיתי, מלא שמחת חיים. המסירות והרגישות התמזגו עם ישירות ופשטות מופלאה ויצרו אדם צנוע, נעים הליכות ואהוב על כולם…". ביום רביעי, ל' בשבט תשס"ח (6.2.2008) נפל נועם בעת מילוי תפקידו. עת חזר מאימון צבאי התיישב נועם על סלע עם חבריו בבסיס, ובמהלך השיחה התמוטט ונפל. מאמצי הצוות הרפואי להצילו עלו בתוהו, ובדרכו במסוק לבית החולים נפטר. נועם עלה בסערה השמימה בשיא פריחתו, בפתאומיות בלתי נתפסת, בשקט האופייני לו, והשאיר את משפחתו המומה וכואבת. בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. על מצבתו נחקקו המילים "נועם המלאך שלנו סמל לטוהר נתינה וענווה / נזכור אותך לנצח בלבנו בגעגוע ואהבה". לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי. דברים שנשאה אמו: מתחת לתלולית זו נח פרח אהבתי, בשר מבשרי, משוש נפשי, נועם ילדי. לשווא אנסה לעצור בעד כאבי, דמעותיי זולגות. אלוהי, שבראת ויצרת את לב האדם ונפשו, אתה יודע מה יקר ילד לאימו, אתה יודע את הנימים והעבותות שבהם אוסר לב אם את ילדה ובהם חובק אותו. ובשעה שהמוות מניח את ידו הקרה על הילד וקורע אותו מעליה, גם את ליבה הוא קורע ומותיר אותו שותת דם. אנא אלי, אל יהיה בלבך עלי על כאבי, רחם עלי בייסוריי, צוק לליבי את נחמתך האלוהית, ותן כוח לשאת את האובדן ולמחול. "אתה נתת ואתה לקחת יהי שמך מבורך". אבינו שבשמיים, הטוב והמטיב, תן שילדי, כמלאך צחור, ישפיל מבטו אלי שדמותו הזכה לעולם לא תמוש מלפני. בשעה שאני עומדת לחטוא לפניך, תן לקולו להזהיר אותי מפני הסכנה, שעינו תאיר אלי בשעת מצווה, ובשעה שאתבקש לישיבה של מעלה, תן שיקבל הוא את פניי. אמן. על קברו ספדה לו דודתו דבי: "נועם שלנו / אבל כבד ירד על כולנו / מאתמול בערב עת נודע לנו האסון / הלב של כולנו הפסיק לפעום. / נזכור אותך עם חיוך רחב / שמח, מאושר וטוב לבב / היית אהוב על כולם / תראה כמה חברים יש לך בעולם. / נועם היקר! / מן השמים שמור על כולם / אוהבים אותך, מחבקים, ולנצח תישאר בלבנו." הספיד את נועם מפקד היחידה, סגן-אלוף יוני סיידה מרום: "… שאיפתך להיות לוחם מגלמת את הנחישות שבך, אשר יחד עם הצניעות והרגישות האופייניים לך – חיבבו אותך על חבריך ומפקדיך במסלול. נזכור אותך כחייל ערכי אשר אהב לעזור ולתמוך את חבריו, היה בך רצון לעזור לרעיך המתקשים והחלשים. נועם – נעים הליכות היית, בלטת בצוות כחייל ערכי, חבריך לנשק זוכרים דמות שיודעת לחבק ולתת כתף ברגעים קשים. נפילתך היא אבדה גדולה לכולנו." הספידו המפקד ערן בן-חמו: "… הספקת לשרת בצה"ל חודשים ספורים, אך ניתן היה לזהות בך תכונות וניצנים המאפיינים מנהיג אמיתי. הובלת בדרכך הצנועה, המכובדת והמכבדת את חבריך מתוך עוצמה ושקט פנימי … היית והנך מלח הארץ ומטובי בניה." ספדה לו מנהלת התיכון והמחנכת, צפורה זקס: "… היית תלמיד מצטיין, ילד ממושמע למשפחתך ולבית הספר. אדיב ושופע דרך ארץ כלפי הבריות. למרות גילך הצעיר, היו לך חלומות ברורים לגבי מה תרצה לעשות כשתהיה גדול, משירות למען המדינה ועד ללימודים אקדמיים והצלחות מסחררות בחיים. וכעת… חלומות אלו ייטמנו אתך וייגנזו לעולם. ננצור את זכרך לעד." משפחתו של נועם שמה לה למטרה להנחיל את מורשתו לדורות הבאים ומקיימת לזכרו פעולות הנצחה רבות. בבית משפחתו מתקיימים שיעורי תורה ומדי שבת קוראים תהילים לעילוי נשמתו. ביום 1.4.2008, יום הולדתו התשעה-עשר של נועם, התכנסו חברים, חיילים ובני משפחה בבית המשפחה. משה, אביו של נועם, נשא דברים: "… אין הדעת סובלת את פרדתך כי נוכחותך נמצאת בכל פינה ובכל מקום. את צחוקך ואת מאור פניך לא נשכח לעולם. אהבתי אותך אהבה עזה ממוות ואני יודע שגם אתה אהבת אותי. מבקש אני לראותך ולו בחלום לכמה שניות בכדי ליהנות מצניעותך וממאור פניך. נוכחותך הפיצה אושר לכל בני הבית האחרים והמשפחה, השכנים, החברים וכל מכריך. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים." ב-15.5.08 התקיים ערב לזכרו של נועם במכללת "אורט רחובות". במעמד זה הקריאה עדי גדסי שיר שחיברה: "מדוע הגורל בחר דווקא בו? / מלאך מתוק, מלאך נשמה./ רוצים את המלאך פה איתנו /זועקים וצועקים לעבר השמיים:/ נועם תחזיר את הכנפיים ותחזור אלינו". הוסיף חברו הטוב אורגד מחלוף: "נועם אח יקר שלי!!! החיים כבר לא אותם חיים,הכל כבר לא אותו דבר…אני מביט בתמונות שלך אתה כ"כ חי, כ"כ איתנו,כ"כ קיים…כל תמונה מדגישה את החיוך הכובש שלך…מתגעגע אלייך כ"כ". הוסיפה חברתו, נטלי חברים:"נלקחת מאיתנו צדיק וטהור, ישר לבורא עולם, והותרת אותנו, מוכי תדהמה וכואבים. הענקת לי המון ואני מצטערת שיכולתי להעניק לך כל כך מעט. לא הספקתי להגיד לך אפילו תודה. אז רק שתדע, אסירת תודה אני שזכיתי להיות חלק מחייך, שהכרתי אותך ואת נועם הליכותיך ועל שלימדת אותי חברות אמיתית ,מהי!" כתבו חבריו של נועם ליחידה: "חודש כבר עבר ואנחנו בלעדיך, מרגישים בחסרונך כל רגע ורגע. השמחה שהבאת עמך כבר לא אתנו ובמקום שהיית נוצר חלל גדול. … לכל מקום שרק נלך נשמור לך פינה חמה בלב, אתה תמיד תהיה אתנו ובזיכרוננו. … אצלך התכונות החיוביות והערכים עליהם למדנו בלטו בצורה יוצאת דופן – שמחת חיים, החיוך הקבוע על הפנים שלך, הרעות והדאגה לכולם. … נאהב לעד." ביום 6.7.2008 התכנסו חבריו וקרוביו של נועם בבית המשפחה כדי לשחזר את רגעיו האחרונים ולהעלות זיכרונות. הדברים שנאמרו כונסו באלבום מיוחד. כתבו רותי, תמי ויעל: "… היית חבר של כולם, מעוז של אהבה, אכפתיות והתייחסות אנושית ולבבית, תמיד מחייך, מלא חיים, אנרגטי ברגישות ועדינות". בחודש נובמבר 2008 ניטע עץ לזכרו של נועם בבית הספר לנ"מ בבסיס בו נועם מסר את נפשו. בטקס הנטיעה נשאה אמו דברים: "… אתה שותל שתיל, עץ קטן, מתבונן כיצד הוא גדל ומתפתח… מגלה כי מדובר בזן נדיר בריא חזק ויפה משקה, מטפח ומשקיע בגידולו, מתרפק על גזעו, מלטף את ענפיו, מנשק ומחבק אותם, בחום ואהבה, ולא מפסיק להתבונן בו בהערצה גלויה, מגונן עליו מכל משמר, ועם זאת חוסה בצל ענפיו המגוננים, הענקים והחזקים, כאילו הוא מגן עליך. הוא כמו חבר קרוב, איש סוד, מקור לחוזק ולגאווה, ולפתע הוא נגדע ללא כל סיבה ואנחנו מתגעגעים אליו כל כך. כזה היה נועם כמו אותו עץ, אי אפשר לתאר כמה גדול הוא היה, גדול מן החיים, ראוי להערצה גדולה ולהערכה ללא גבולות, קטנים היינו לידו מול תבונתו הרבה, מול כישוריו ויכולותיו המגוונים, מנהיג אמיתי עם חיוך מקסים ומבויש, מלא מרץ, ונחוש בדעתו … נועם, הותרת את כולנו בוכים וכואבים. אנחנו מתגעגעים אלייך כמו אלף שנות דור. בכל יום שעובר הגעגוע אלייך רק הולך גובר ומעמיק. נועם, כולנו כאן לכבודך אך אתה, אורח הכבוד, נבצר ממך להגיע. נסתרות דרכי האל, כל ימי אעסוק בחידת חייך ומותך בידיעה שתשובה לא אבין ולא אדע לעולם…" ראש מועצת קרית עקרון אריק חדד בשיתוף עמותת "ישראל לעד" פועלים להקמת בית נוער על שמו של נועם שלנו, הסבירה אמו את מטרת הפרויקט:"נועם בין חבריו היה חוט המגשר ומלכד בין כולם, בהקמת בית נוער על שמו- "בית נועם" – קיימת הלימה והתאמה בין אישיותו למקום שנושא אופי הנותן ביטוי מעשי לדרך חייו כמרכז שיהווה אבן שואבת ושוקקת חיים ליצירה, חינוך למידות וערכים בדרך של אהבה וקירוב לבבות, וכמרכז לפעילות חברתית ועשייה כיאה לדמותו האצילית של נועם כשהמוטו בחייו הקצרים היה:" דרכיו דרכי נועם בכל נתיבותיו שלום". שמו של נועם הונצח בגן הילדים שבמזכרת בתיה. ביום חנוכת הגן נשאה אמו דברים: "… מול הילדים המקסימים שהם סמל לצמיחה והתחדשות, נפתח הגן על שם בננו נועם… שהוא סמל לתום ילדות אהבה ונתינה… יהי זה עבורנו כעין החייאת זכרו של נועם שלנו, שהיה ילד ויישאר ילד לנצח. נועם שאהב ילדים יקום ויחיה בתוך גן ילדים שמהווה מקום של משק חיים, חקר ולמידה, צמיחה והתחדשות, נחמה פורתא שזכרו יונצח בתוך עולם העשייה הילדותי וחדוות היצירה ומתוך הפעילות הדינאמית תשתקף דמותו מלאת החיים הגן והילדים ישמשו מעין מראה,בבואה לדרך חייו ושאיפותיו". לזכרו של נועם הוקם אתר הנצחה באינטרנט ובו קורות חייו, דברים שנכתבו לזכרו, הדלקת נרות זיכרון, תמונות, שירים, דברים פרי עטו ועוד.. כתובת האתר:noam-tzabari.ad-olam.co.il . כתבו הדודים אתי ואלי: "כוכבים יש בשמים / כוכבים רבים / והם מאירים את הארץ / וישנו כוכב מאיר חזק / כוכב ושמו נועם / כוכב מיוחד וזוהר / והשמים כחולים כחולים / וכוכב מיוחד ושמו נועם / מאיר את הארץ / נותן אור וחום ואהבה / זהו נועם הכוכב / שמנעים לנו את לילותינו." כתבה מיכל עזאני: "… היית האור של הבית, תלמיד מצטיין, נדיב ואדיב, תמיד עם חיוך שובה לב, בן לתפארת, חבר נאמן, אח מדהים, נכד שמכבד מכל הלב ולא שוכח לבקר, אהבת וכיבדת את כולם … נועמי, בלבי תמיד תישאר לנצח ילד כמו מלאך. שמור עלינו מלמעלה ודאג שכולנו נצליח להתגבר ולחיות לצדך." הוסיפה וכתבה חברתו סיון וויס:" הגיע השלב שצריך להשלים, רוצה להאמין שהגעת למנוחת עולמים שמצאת מקומך בין המלאכים, וששומר אתה עלינו שם ממרומים. כל פעם שאני מביטה אל על, אתה שם! בין העננים! בין מיליון כוכבים!, ..'רצית לעוף/ רצית כבר הלאה/ עם חצי חיוך עלית למעלה מליון כוכבים בשמיים/ תופסים את הצבע שלך בעיניים/ רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום". כתבה האחות, שמרית: "אח יקר שלי. כשנכנסת לחיי זה היה למטרה מסוימת, כדי לתמוך, לאהוב, לעזור, כדי להיות מי שאתה ולחלוק אתי  תקופה, שלצערי הייתה קצרה  מאוד. תודה לך שהיית חלק מחיי. מלאך קיים שלי תמיד היית, ועכשיו אתה מלאך של כולם. אתה חסר לי אח יקר. תמיד נשאלת השאלה  למה ?? למה לי , למה אח שלי . הלב בוכה, הנשמה זועקת. אוהבת ומלאת געגועים. שימי שלך". כתב האח, אוהד: "נועם, אח יקר שלי, קשה לי הכתיבה, היד רועדת, איך אפשר לחשוב עליך בזמן עבר? הלוא רק "אתמול" אכלנו יחד ארוחת ערב לפני שובך לבסיס. אני עדיין מחכה לך בכל יום שישי שתחזור מהצבא ומסרב להשלים עם המציאות הקשה. היית הגאווה של אבא, המלאך של אמא, איש סודה של שמרית וחבר יקר שלי הנותן המון כח להמשך הדרך. המון שמות תואר הולמים אותך ובכל זאת אינך. מאז אותו יום נורא הכל השתנה. גם הדברים המשמחים מקבלים אופי שונה. השמחה לא שלמה מכיוון שאתה שותף לשמחה, אך מלמעלה. צופה, מתבונן ומחייך בחיוכך הנצחי והכובש. הגעגועים מכרסמים ללא רחם, יום יום – שעה שעה, לא נותנים מנוח לנפש ותמיד עולה לה השאלה: יכול להיות שקרה הדבר? הלוא אתה ילד חזק ובריא! אם כך אז למה? ותשובה אין. חלפה לה כבר מעל לשנה אך חדרך לא השתנה, כל חפציך ובגדיך מסודרים ומחכים לשובך. יודעים אנו כי אולי אינך כאן בגוף אך אתה איתנו בלב ובנפש, מלווה אותנו בכל שעות היממה. אנא נועם, תן כח לאבא ואמא, לשמרית ולי, וכן לכל המשפחה והחברים – כי קשה היא הפרידה. בקש מבורא עולם שיחמול עלינו וייתן מעט מרגוע לנשמה. מבקר אני אותך בביתך החדש עטור הפרחים ומספר לך איך עבר השבוע ומה התחדש, מתייעץ ומבקש ברכה. תמונתך מלווה אותי כל בוקר בזמן תפילת הבוקר, חיוכך כמו אומר: "היה חזק אחי, אני שומר מלמעלה". גאה אני בך נועם. תכונותיך ראויות להערצה. למרות גילך הצעיר הפגנת בגרות, חוכמה, רגישות, אהבת הזולת והארץ. נעמת לי מאוד אחי היקר, אוהב אותך בכל ליבי ומתגעגע. אוהד.