צברי, מיכאל

בן לאה ועמרם. נולד ביום כ"ג באדר תשי"ז (24.2.1957) ביבנה. למד בבית-הספר היסודי ע"ש ביאליק ביבנה. היה נער שקט, עניו ונעים הליכות. מיכאל היה חובב ספורט ועסק באימוני כושר ואתלטיקה קלה, בציור ובמלאכת-יד. לאחר סיום שנות לימודיו למד נגרות ויצר עבודות נוי רבות, השמורות לזיכרון בביתו. מיכאל גויס לשירות סדיר באוקטובר 1974 והוצב לשרת בחיל-התחזוקה. הוא עבר קורס אפסנאות ושימש בתפקיד זה. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר עבד בתע"ש. בשנת 1981 התגייס לשירות בצבא הקבע. לאחר-מכן עבר לתפקידי תובלה ושימש כנהג משאית. בשנת 1986 שירת בחטיבת גולני כנגד במרכז ימ"חים והגיע לדרגת רב-סמל-מתקדם. בתפקידו האחרון שירת בחיל-התחזוקה בבסיס חיון. מיכאל נשא אישה, הקים משפחה ועבר להתגורר עם משפחתו באילת, בקרבת מקום שירותו. מיכאל נפל בקרב, ביום ח' בכסלו תשנ"א (25.11.1990), בפיגוע חבלה שביצע חייל מצבא מצרים באזור נחל שני בגבול המצרי. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין ביבנה. הותיר אחריו אישה – פנינה, שתי בנות – אושרית ועינב, הורים ושבעה אחים ואחיות – עזרא, שלמה, יפה, משה, אוסנת, יגאל ויאיר. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל-מתקדם. ידיעות על נפילתו הופיעו בעיתונות. משה ארנס, שר הביטחון דאז, כתב במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כי מיכאל היה חייל מצוין, מקובל בחברה, שתרם לאווירה החיובית ביחידה. היה מסור ואחראי ואהוד. מפקדו כתב במכתב תנחומים למשפחה, על מסירותו של מיכאל לעבודה ועל רגישותו לכבודם של חבריו ועל הזדהותו המלאה עם היחידה ורצונו לטפח בה תחומים מעבר לכל הנדרש. משפחתו הנציחה את זכרו בחוברת וארגון הסטודנטים היהודיים ברומא הנציח את שמו בנטיעת עץ לזכרו ביערות הקרן הקיימת לישראל.