צבי, אברהם (‘אברמי’)

בן מיכאל ז"ל והדסה. נולד ביום י"ט בחשון תשי"ח (13.11.1957) בפתח-תקוה. שהיה בן חמש, עברה המשפחה לנס-ציונה, ושם למד בבית-הספר הממלכתי א' 'ראשונים'. מורו של אברהם מעיד, כי כבר מכיתה א' התבלט כ"ילד מנומס, חיוך טוב על פניו, נענה תמיד ברצון לכל משימה, מעבר למה שנדרש ממנו." תכונות אלו ליוו אותו גם כאשר נכנס לבית-הספר התיכון-חקלאי שבבן-שמן ולמד בו ארבע שנים בתנאי-פנימייה. אברמי אהב גם את המקום וגם את העבודה החקלאית ברפת ובמספוא. הוא גילה רגש אחריות ומוטיבציה חזקה בכל עבודה שהוטלה עליו. הוא קיבל תעודת-בגרות בציון ממוצע גבוה. במיוחד הצטיין במקצוע המתימטיקה. אברמי היה מגיל צעיר חבר באגודת הספורט 'מכבי'. הוא העדיף את משחק הכדורסל על ענפי-ספורט אחרים והוצב לנבחרת הכדורסל של בן-שמן. תחביביו האחרים היו משחק השחמט ואיסוף בולים. אברהם חי חיי-חברה מלאים ומספקים. הוא התחבב על חברות וחברים רבים, שהתחממו ממאור-פניו וביקשו את קרבתו. בתחילת פברואר 1976 גויס אברהם לצה"ל והתנדב לשרת ביחידת-צנחנים. דבקותו במטרה עמדה לו להתגבר על קשיי הטירונות בחיל-הרגלים, בקורס-צניחה, בקורס-מ"כים ובקורס-קצינים. הוא עלה לדרגת סגן ומילא תפקיד של מפקד-מחלקה. סמוך למועד ביום שירות-החובה נתקף אביו ז"ל במחלה קשה ונפטר. היה זה פרק-זמן קשה בשביל אברמי. והוא התנדב לשרת לפחות חצי שנה נוספת כקצין בשירות-הקבע, ולפי בקשתו הוטלו עליו תפקידי הדרכה. אם כי היה מפקד רציני, אף קשוח מעט, אהבוהו פקודיו בזכות יחסו האבהי. המקרה העיור שם קץ לחייו של אברהם, והוא בן 21 בלבד. הוא נפל במילוי תפקידו – ביום י"ג באדר תשל"ט (11.3.1979). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-הקברות בנס-ציונה. השאיר אחריו אם, שני אחים ואחות. מפקדו הישיר של אברהם כתב למשפחה השכולה: "חינוכו בבית, תכונותיו ושירותו ביחידת-הצנחנים הפכוהו לקצין מעולה, אשר שימש דוגמה לכולנו, ולחבר קרוב, שתמיד דאג לסייע לכל נזקק – וכל-זאת בענוה ובצניעות, שכה אפיינו אותו. מסירותו לעבודה היתה מעל לנדרש, כפי שהיו מסירותו ודאגתו לבית ולמשפחה. אברמי היה חלק מאתנו, ובמותו איבדנו חבר יקר ואהוב, וצה"ל איבד קצין מצטיין."