צביון, אבא

אבא, בן שרה ואריה, נולד ביום כ"ד בסיון תשי"ד (26.6.1954) ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי "בית-יחזקאל" באשקלון, שם התגוררה משפחתו, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "הריאלי" בחיפה. אבא, שכונה בפי הכל אבי, היה תלמיד מצטיין בעיקר בתחום המתמטיקה. הוא היה בעל תפיסה מהירה, כושר זיכרון מעולה וסקרנות רבה. תמיד שאף להרחיב את ידיעותיו בתחומים רבים ככל האפשר. מטבעו ניחן בדרך מחשבה בהירה ויסודית וביכולת להתרכז במעשיו. בזכות תכונות אלה הגיע להישגים מעולים בלימודים. מנעוריו היה חובב ספורט נלהב והתעניין בעיקר בענף הכדורגל. את שעות הפנאי שלו הקדיש ללימוד תולדות הספורט, קרא ספרים ועיתונים ואסף מאמרים ותצלומים על אירועים מיוחדים בתחום הכדורגל. כשהיה בן אחת-עשרה נפטר אביו ועובדה זו שינתה את מהלך חייו וגרמה לו שיתבגר טרם זמנו. הוא עזב את ביתו ויצא לחיפה, שם התגורר בבית קרובי משפחה ולמד בבית-הספר התיכון "הריאלי". בכך הגשים חלום של אביו המנוח, שרצה כי בנו ילמד בבית-הספר הזה. הוא הצטיין בבגרות ובבשלות שאינן מקובלות לגבי נערים בני גילו, פילס את דרכו בכוחות עצמו, הצליח למלא את שהחסיר בחומר הלימודים והשיג ציונים מעולים. מעורב היה בחיי החברה, התעניין בתחומי המדיניות והכלכלה והאמין כי על בני הדור הצעיר ליטול חלק פעיל בניהול המדינה ובעיצוב דמותה. הוא ביקר בחריפות רבים מחבריו שהיו אדישים למתרחש סביבם וסירבו להשתתף בחיים הפוליטיים. לפני שגויס לצה"ל עבד כפועל בניין, סייע למשפחתו וחסך סכום כסף. כשהיה בשירות הצבאי החל ללמוד ולהתכונן לבחינות הכניסה לאוניברסיטה. אבא גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כאיש צוות טנק ונשלח לשרת בגדוד טנקים בסיני. הוא היה חייל מסור, אהוד על מפקדיו וחבריו, צנוע בהליכותיו ומוכן תמיד לעזור לכל אדם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם חבריו ליחידה לחזית תעלת סואץ כדי להשתתף בבלימת כוחות המצרים שחצו את התעלה. באחד הקרבות שנערך בגזרה הצפונית ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפגע אבי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אבי ז"ל שירת ביחידת שריון בתפקיד נהג טנק והיה אהוד על חבריו ועל מפקדיו. בי' בתשרי תשל"ד יצא צוותו עם כל היחידה לבלום את האויב. בקרב זה נפל אבי בעת מילוי תפקידו. במותו ציווה לנו את החיים".