צבאג, ארן (ערן)
בן לאה וקלמנט. נולד ביום כ"א באדר תשל"ה (4.3.1975) בתל אביב, בן שלישי למשפחה בת שמונה ילדים. ארן למד בבתי-הספר היסודיים חב"ד בלוד ורשב"י בבאר יעקב, ובבית-הספר התיכון המקיף-דתי "אשכולות" בראשון לציון. הוא היה תלמיד מצטיין במגמת הפיסיקה ואהוב על חבריו. בהמשך, למד בישיבת הקיבוץ הדתי "עין צורים" והצטרף למסלול ה"שילוב" על מנת לשרת שירות מלא בצבא. שם הרחיב ידיעותיו ביהדות, ושם גם למד בכוחות עצמו למבחן הפסיכומטרי, אותו עבר בהצלחה ותכנן ללמוד פיסיקה ומשפטים באוניברסיטה. ארן אהב ספורט, מוסיקה, נגינה ואהב לטייל בארץ. ארן למד שנה בישיבה ובאוגוסט 1993 התגייס לשירות מלא בצנחנים. הוא הצטרף לפלוגה "המסייעת", שם שימש כמאגיסט, והיה גאה מאוד בהיותו צנחן ובכומתה האדומה המתנוססת על כתפו. יחד עם פלוגתו עבר אירועים קשים בחברון ובדרום לבנון, ובכולם גילה אומץ רב ומסירות נפש, דבקות במשימות ומוטיבציה גבוהה. חבריו אהבו והעריכו אותו מאוד. הם כינוהו "ג'יפ", ומתארים אותו כחייכן, שליו, רגוע ונעים לסביבה, שידע להתקרב לכל אדם והשאיר רושם על כל מי ששוחח אתו. לאחר שני חודשי שירות בלבנון, ביום 3.12.1995, התנדב ארן לצאת למארב, ערב לפני יציאתו לחופשה. בעת המארב, בבוקר של יום י"ג בכסלו תשנ"ו (6.12.1995), נתקל הכוח במחבלים. במהלך הקרב הרג ארן את אחד המחבלים ומיד אחר-כך נפגע מכדור בראשו שהרגו במקום. בהיתקלות נפצעו שישה חיילים. בן עשרים היה בנופלו. ארן היה מאושר ותמיד היה נסוך על פניו חיוך המביע שמחת חיים, עד לאותו יום נורא. הוא אהב את שירותו הצבאי ואף פעם לא התלונן. ארן השאיר אחריו הורים, שתי אחיות – אורית ומירי וחמישה אחים – משה, אליהו, ראובן, נתנאל ואיתמר. באותו לילה, הובא ארן למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, העיר שכה אהב. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. במרץ 1999 נמסר למשפחה צל"ש מפקד האוגדה בו נכתב: "הנני לציין לשבח את סמל ארן צבאג על גילוי אומץ לב, קור רוח ודבקות במשימה נוכח פני האויב". מתוך השיר "כוכב זוהר", שאמו, לאה, כתבה לזכרו: "אני ישנה ולבי ער/ שא אותי כוכב זוהר/ למרומים אתך יחד/ לרקיע, לרוות נחת/ הלילות כה ארוכים/ זכרונות הם מדחיקים/ אל תבכי אמא/ הביטי תמיד קדימה/ יש סוף גם לדמעות/ נא לצפות לבאות/ כי כך חונכו דורות, דורות". ומתוך דבריו של סגן-אלוף חגי מרדכי, מפקד הגדוד בו שירת ארן: "ארן שלנו איננו והלב מסרב להאמין. ארן בא', תמיד בא', תמיד ראשון. ראשון במסע והמאג על כתפיו, ראשון להושיט יד, ראשון לעזור וכך בקרב – ראשון להסתער, אך גם ראשון להיפגע. …ארן, אתה היצוק בסלע, איתן ותמיר, הלכת והותרת אותנו יתומים." (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
