פת, אברהם-יצחק

בן חנה ויעקב. נולד בשנת תרס"ה (1905) בעיר ורטה שבפולין. אביו היה בקי בש"ס וידוע כחובב-ציון נלהב. ילדותו היתה קשה: בגיל חמש התייתם מאביו ואמו, נלקח לבית דודו ודודתו ושם ידע סבל שעיצב אותו כצעיר שתקן, מכונס בעצמו ותקיף. מאוחר יותר הוא עבד עם בני דודו האחרים במאפיה ובשנת 1923 עלה עמם לארץ ישראל. הם השתקעו בחיפה ופתחו בעיר מאפיה. אברהם-יצחק הצטרף להסתדרות העובדים הכללית שבה פעל רבות להטבת תנאי עבודתו של הפועל כמו כן הצטרף לארגון ה"הגנה". בכל מה שעשה שיקע כובד-ראש, נחישות-רצון ודיוק ובכל הנוגע לבניין הארץ ולפיתוחה של חיפה גילה התלהבות רבה. בימי מאורעות הדמים של אב תרפ"ט נטל חלק פעיל בהגנה מפני הפורעים: הוא ביצר את ביתו כמצודה, סתם פתחים בלבנים ודאג להכין בעוד מועד מים רותחים ונפט. ביום כ' באב תרפ"ט (26.8.1929) בשובו מתפילה בבית הכנסת, עלה עם בני דודו להשקיף מגג הבית אל הסביבה. יריה שנורתה פגעה בראשו והוא מת בו ביום בבית החולים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. זכרו הונצח בספר "יזכור לחללי תרפ"ט ובאלבום הזכרון "מלחמה ושלום בארץ ישראל".