פתיחי, אהרן
אהרן, בן שושנה ויוסף, נולד ביום י"א בכסלו תשי"ג (29.12.1952), בירושלים. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "מתתיהו" בצלפון, ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר "עליה" בפתח-תקוה. אריק, כפי שכינוהו בחיבה בני-משפחתו וידידיו, הצטיין בלימודים, וניכרו בו רצון והתמדה מיוחדים באשר לשינון התורה ושמירת מצוותיה. הרב המקומי זוכר אותו כתלמיד המחונן של קבוצתו, בחוג ללימודי הקודש, שנערך לבני גילו. אריק התפלל יום יום, אחרי שעזר להוריו בעבודות הבית והפרנסה. הוא היה גם משכין שלום בין חבריו והם היו שומעים בקולו וסרים למשמעתו. תמיד נתן כבוד להוריו, והיה נעים הליכות עם בני ביתו ועם בני-אדם בכלל. כישרונותיו בכל מקצועות הלימוד אפשרו לו להקדיש תשומת לב גם לתחומים אחרים בלי שלימודיו ייפגעו. הוא עזר רבות להוריו, שהיו מטופלים באחיו ובאחיותיו. כשהיה בן ארבע-עשרה שנים, עבר לגור בפנימייה שבסמוך לבית-הספר "עליה" בפתח-תקוה, שם למד לפני כן. הוא הצטרף לקבוצה שקראה עצמה בשם קבוצת "מוריה", והורכבה מנערים שלמדו בצוותא, במקביל לתרגול עבודות השדה והחקלאות השונות. בפנימייה היה גם משק חי ואריק הצטיין בעבודת הרפתנות על כל הכרוך בה. הוא חיבב מאוד בעלי-חיים, והם לא פחדו מפניו והניחו לו להחליף את מצעם או להשקותם. בעזרת לימודיו בפנימייה יכול היה לסייע להוריו בעבודה במשק שלהם. בחופשות מן הפנימייה נהג לבוא לבית הוריו במושב "תרום", שבפרוזדור ירושלים, ולעזור באורח מקצועי יותר, בביצוע העבודות השונות במשקם. תמיד עשה מעשיו בצנעה, לא דרש תודה ולא הכביד על הוריו. כששאלוהו בעניין מקצועי נהג לייעץ בענווה והשתדל להשתלב בשקט במלאכה במשק. כך ביקש לשרת גם את מדינתו. הוא החליט להתנדב לשרת ביחידה מובחרת בחיל הצנחנים, וכך אמנם עשה. אהרן גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, בקורס מפקדי-כיתות בחיל הרגלים, ובקורס מש"קי מקלעים – הוצב לשרת בתפקיד מש"ק-מקלעים ביחידה של חיל הרגלים המוצנח. אריק השלים בהצטיינות את האימונים הקשים, ולא התלונן אף פעם על המאמץ שהיה כרוך בכך. הוא ראה בהתנדבותו דבר מובן מאליו, ומעולם לא ניסה להתחמק ממה שנראה לו הכרחי, ודרוש לביטחונה של מדינת ישראל. אמונתו בדת אבותיו נתנה בו כוח להתגבר על כל הקשיים, בעזרת תפילה וביטחון במימרא "אנחנו נתגבר". בזכות גישתו האופטימית לחיים התחבב על חיילים רבים ביחידתו, שבמשך הזמן נהיו לו חברים קרובים, ונהגו לבקר אצלו במושב בחופשותיהם. גם אריק נהג לבקר אצל מכריו החדשים ביושבי הארץ השונים, אלא שמפאת דאגתו התמידית למשפחתו הגדולה – העדיף להרבות לבוא הביתה כדי לעזור במלאכות הדוחקות. במכתביו שאל תמיד לשלום כל מיודעיו ולא שכח אף אחד מהם ואף ציין איש איש בשמו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אהרן בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. בקרב שהתחולל באזור "החווה הסינית" נפגע בראשו מכדור רובה והועבר לבית-החולים "תל-השומר". ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפטר מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, ושישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. משפחתו הנציחה את שמו ברכישת ספר תורה לזכרו.
