פתאל, דוד

דוד, בן סעידה ומשה, נולד ביום כ"ב בטבת תשי"ד (28.12.1953) בנחלת יהודה. הוא למד בבית-הספר היסודי "השבעה" באזור, בבית-הספר התיכון "מוסינזון" במגדיאל ובבית-הספר "מישל"ב" בתל-אביב. דוד היה תלמיד חרוץ, שקדן ועירני בכל שנות לימודיו. הוא אהב בעיקר את מקצועות הלימוד המעשיים, כמו מלאכה, חקלאות והתעמלות, בהם יכול היה לתת פורקן למרצו היוצר. כן עשה חיל במקצועות הריאליים. הוא היה אהוב מאוד על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים. בנעוריו היה חבר בתנועת "הנוער העובד" בקן אזור. הוא היה המרכז והרוח החיה של הקן, יזם פעולות רבות ועודד את חבריו לקיים סניף לתפארת לנוער העובד במקום מגוריו. הרבה מזמנו הקדיש לארגון פעולות וטיולים ולשיפור חזותו החיצונית של הסניף. הוא אהב לקרוא והרבה להתעניין בספרות מקצועית-טכנית. כמו כן היה ספורטאי חובב והצטיין בעיקר במשחק הכדורת, בטניס ובטניס-שולחן. דוד היה בחור גבה קומה וחסון, אופטימי, עליז וחברותי. אמנם אהב מעשי קונדס ושובבות, אך היה רציני בגישתו לחיים ותמיד היה מוכן ומזומן לעזור לכל אדם וביחוד לחבר בעת צרה. דוד גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והתנדב לשרת ביחידת סיור נבחרת. תחילה שירת בצנחנים, שם עבר קורס צניחה וקורס מ"כים והדריך בקורס מ"כים. הוא היה חייל מצטיין, סייר מעולה ומדריך למופת. באימונים מפרכים ובמסעות ממושכים שימש דוד דוגמה לחבריו בכושר הסבל שלו, בידע המקצועי ובמורל הגבוה שלו. כמדריך טירונים נהג בחייליו ביד קשה ותבע משמעת וציות והרבה באימונים מפרכים, אך עם זאת דאג לחייליו והיה מסור להם ולפיכך העריכוהו הכול כמפקד מצוין. דוד היה קשור מאוד למשפחתו ולחבריו הרבים. בחופשות מהצבא הרבה לשבת במחיצת בני המשפחה ואילו בשעות הפנאי בילה עם חבריו הרבים מבית-הספר, מהצבא וממקום מגוריו, אזור. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת דוד כמפקד כיתה בבקעת הירדן. יחידתו הועברה מיד לזירת הקרבות בסיני ודוד פיקד על נגמ"ש בקרבות לאורך תעלת סואץ. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) נפגע ונהרג מפגיעת צלף בנגמ"ש שבפיקודו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה, סמוך לקבר בן דודתו, שאף הוא נפל במערכות ישראל. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.