פרשטנדיג, משה-שבתאי (מוקי)

משה-שבתאי (מוקי), בן אסתר ומיכאל, נולד ביום כ"ו בכסלו תשי"ג (14.12.1952) בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" ובבית-הספר התיכון-עירוני ה' בתל-אביב, במגמה הביולוגית. מוקי הצטיין בלימודים והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. בטקס חלוקת תעודות הבגרות קיבל מהנהלת בית-הספר תעודת הוקרה על חברות טובה. מחנכו העיד עליו כי "ההתנדבות הייתה לו כתכונה טבעית, ממש יצר. היא נבעה מכל ישותו, במין פשטות נפלאה, מבלי שירגיש בכך, כמובן, מבלי לצפות לשכר, לכבוד או להערכה. לא היה צורך לעורר אותו למבצע כלשהו. כשאך הורגש הצורך במעשה, הוא לא המתין לזולתו… אך עם כל פעילותו הרבה נשאר תמיד מלא חן וצניעות, וכך בנועם הליכותיו הקרין ו"כפה" גם על הסובבים אותו התנהגות שבנועם". מורהו מספר כי "היה שופע חיים, טוב-לב וחדוות נעורים, מבין וחריף מוח, חבר מבין, אוהב ומסור לזולת, שפעם בו הרצון לעזור והנכונות לשרת את הכלל". מוקי היה חרוץ ופעלתן ועסק בתחומים שונים ומגוונים, בעבודה ציבורית, ובמיוחד עם בני נוער. מוקי היה חבר בתנועת הצופים ולקראת תום שירותו הצבאי הדריך בקן תנועת "הנוער העובד והלומד" בחולון והצליח מאוד בקרב חניכיו, אשר אהבוהו וכבדוהו. בשעות הפנאי הרבה לקרוא דברי שירה, ספרות יפה, והאזין למוסיקה קלאסית. הוא שקד על לימודי הביולוגיה והתכונן ללמוד ביו-כימיה באוניברסיטת תל-אביב. ברשימה שכתב, "אני קונפורמיסט", סיפר מוקי על עצמו: "אני עדיין אוהב לקרוא את צ'רלס דיקנס, את המינגווי ואת אוסקר וילד. אני עדיין אוהב לשבת לבדי ולהאזין לתשיעית של בטהובן. הטנגו הישן עדיין מעורר בלבי הדים וזיכרונות נעימים של ערבי מחול. אני שונא את מוסיקת המחתרת ואוהב להקשיב לפרברים. אני לעולם לא אדגול במין חפשי ולעולם לא אעשן חשיש. אני איני פאציפיסט ודוגל בכל המלחמות בעולם למען הדימוקרטיה. אני בעד ממסד ובעד שלטון ה"זקנים" במדינה. אני שונא את השמאל החדש ובז לכל מרידות רהב…" מוקי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות הצטרף לנח"ל שריון, והשתלם בקורס צוותי תול"ר ובקורס למקצועות טנק "סנטוריון". בקורס זה הצטיין והוענק לו ציון גבוה (95). את שנת ההכשרה החקלאית עשה בקיבוץ נח"ל עוז, במסגרת גרעין "עמיר". לאחר שנה נאחז הגרעין בקליה, שלחוף ים המלח, ומוקי היה האחראי שם לגידולי ההידרופוניה. בהיותו חייל אחראי ומסור לתפקידו העניקו לו מפקדיו את "אות השירות המבצעי". בהמשך השירות עבר הגרעין לקיבוץ ארז ומוקי, ששובץ בענף הלול, נקשר לקיבוץ ולחבריו וקיווה למצוא בו את עתידו. גם כשעבר במשך הזמן להדרכה בחולון, ניצל כל חופשה כדי "לקפוץ" לקיבוץ ולהתעדכן בכל מה שקרה בו. ביום הכיפורים היה מוקי בביתו בחופשת שחרור. למרות שלא נקרא להתייצב, התנדב מוקי וצורף לעוצבת אנשי מילואים, השתלב בה במהירות ויחד אתה עבר את קרבות הבלימה וחציית התעלה. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), בשעות אחר הצהרים, נפל מוקי בקרב ליד ג'בל ג'ניפה. בהרי ג'ניפה היו שתי עמדות של טילי "סאם". שלושה טנקים נשלחו להשמיד את העמדות. כשקרבו לגבעות נערך קרב, ומוקי הצליח להשמיד כמה טנקים של האויב. לפתע נפגע הטנק, שבו שימש כתותחן, בטיל והוא נהרג במקום. מוקי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, זיכרונות, מכתבים, דברי שיר ותצלומים.