פרקש, משה-יעקב

בן שרה ושמואל, נולד ביום כ' באייר תרפ"ז (22.5.1927) בעיר משוי, צ'כיה, בחבל-ארץ שנמסר להונגריה לפני שהשתלטו הנאצים על שתי המדינות. הוא הספיק לסיים את חוק לימודיו ולמד את מקצוע החרטות לפני בוא השואה. בימי המלחמה ורדיפות היהודים נמלט לבודפשט. שם נתפס ונשלח למחנה העינויים ועבודת-הכפיה מאוטהאוזן-גונצקירכן. הודות לכוחו הרוחני ואמונתו בשאיפותיו החלוציות-ציוניות החזיק מעמד בעבודתו הקשה והמפרכת עד תום המלחמה. כחבר תנועת-נוער מנעוריו היה פעיל בארגון הנוער "דרור" – במיוחד לאחר המלחמה. התמסר לפעולה חינוכית ועבד כמדריך בבית-ילדים שהוקם ליד בודפשט. בגלל עבודתו החינוכית הושהתה עלייתו לארץ. בדרכו לארץ התעכב באיטליה. שם הצטרף ל"השומר הצעיר" ועבר אימונים מטעם ה"הגנה". הגיע לארץ ב-15.5.1948 למחרת הקמת המדינה. עם בואו התגייס מיד לחטיבה 7 ונלחם בחזית המרכז. השתתף במבצע "בן-נון א'" – ההתקפה הראשונה על מערך הלגיון בלטרון, במגמה לפרוץ את הדרך לירושלים. הכוחות התוקפים נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, תשעה ימים לאחר בואו ארצה, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948). קרוביו היחידים, אחותו וגיסו, עלו ארצה בעקבותיו, אך לא מצאוהו עוד בין החיים. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים עם חללי מערכה זו בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.