פרקש, דן

דן, בן מרים ויעקב, נולד ביום כ"ו בטבת תשי"ב (24.1.1952) בחדרה. לאחר שמשפחתו עברה לתל-אביב למד דן בבית-הספר היסודי "הר-נבו" וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "שבח" במגמה לאלקטרוניקה. דן, שנקרא בפי כל – דני, היה חרוץ במעשיו ושקדן בלימודיו. הוא ניחן בכישורים טכניים, הצטיין בעיקר בתחום האלקטרוניקה, וגילה בו מיומנות ובקיאות. הוא היטיב להרכיב מכשירים חשמליים והתמחה בהפעלת ציוד אלקטרוני מורכב ומתוחכם. כשהיה בן ארבע-עשרה החל לשחק בטניס והתגלה כספורטאי מעולה, מהיר תנועה ובעל כושר גופני מצוין. עד מהרה הפך לשחקן המצטיין במועדון הטניס של "מכבי הצפון" בתל-אביב. לא עבר זמן רב והוא היה אלוף תל-אביב ואלוף המדינה לנוער בטניס. בזכות הצטיינותו בתחרויות נשלח לסיור משחקים בארצות-הברית. במסגרת סיור זה זכה להתאמן במחיצת שחקנים מעולים והדבר תרם לשיפור יכולתו. דן גויס לצה"ל בסוף יולי 1970 והחל את דרכו בצבא בקורס טיס. במסגרת הקורס השתתף בקורס צניחה והוסמך לענוד כנפי-צנחן. הוא לא סיים את קורס הטיס והועבר לשרת כמפעיל ציוד אלקטרוני ביחידת בקרה של חיל האוויר. בשנת 1973 סיים את השירות הסדיר בצה"ל והתנדב לשרת בצבא הקבע, במסגרת חיל האוויר. בתפקידו כמפעיל ציוד אלקטרוני הצטיין במיומנות ובמסירות. הוא ניחן בהבנה מעמיקה, בכושר אלתור וביכולת להתגבר על קשיים ועל בעיות שהתעוררו במהלך העבודה. לאחר שגויס לצה"ל נאלץ לצמצם את שעות האימונים בטניס ולבסוף אף הפסיק את הפעילות הסדירה, אולם אהבתו לספורט בכלל ולענף הטניס בפרט לא נחלשה והוא השתלם בקורס למדריכי טניס במכון וינגייט והחל להדריך בקיבוצים ובמושבים. הוא נשא לאישה את חברתו מיכל יצחקי ויחד הקימו את ביתם בבת-ים. תקופת חייהם המשותפת הייתה קצרה, שכן שלושה חודשים אחרי נישואיו מצא דני את מותו. במלחמת יום-הכיפורים שימש דני כמפעיל ציוד אלקטרוני ביחידת בקרה של חיל האוויר, ובתפקידו זה הועלה לדרגת סמל. בתאונה האווירית שהתרחשה מעל שדה התעופה במחניים ביום כ"ז בניסן תשל"ד (19.4.1974), נפגע דני ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "דני ז"ל היה אהוד על כל חיילי היחידה. הוא היה חייל למופת, אשר מילא בנאמנות ובמסירות כל תפקיד שהוטל עליו ביחידה".