פרקר, שמחה (שמחהלה)

בן אסתר ויעקב, נולד ביום י"ז בתשרי תרפ"ד (27.9.1923) בגרמניה. למד בבית-הספר היסודי היהודי בעיר אסן והצטרף לתנועת-נוער ציונית. בשנת 1938, כשגורשו יהודי פולין מגרמניה, חזר עם הוריו לארץ מוצאם, פולין, והצטרף לקבוצת-הכשרה. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה נדד לווילנה ובחודש פברואר 1941 עלה ארצה במסגרת עליית-הנוער. כאן למד בבית-הספר החקלאי מקווה ישראל והשתלם בעיקר במכונות חקלאיות וטרקטורים. בחודש מרס 1943 הצטרף לקבוצת חמדיה. תחילה עבד בעבודות- חוץ ועם התבססות הקבוצה החל לעבוד בפלחה. בשנת 1945 עבר עם גרעין הקבוצה לחפצי-בה והיה חבר המשק. גם פה עבד בפלחה והיה פועל חרוץ ונאמן. הוא התמסר לעבודתו ולמשק, היה ער לבעיות, מתח ביקורת, אך ידע לכבד את החלטות החברה. לאחר שבני משפחתו הושמדו על-ידי הנאצים הרגיש עצמו גלמוד. הסתגר, התרחק מחיי החברה ולא ניסה לרכוש לו ידידים, אולם חבריו הבינו לנפשו. מיום עלותו לארץ היה חבר ה"הגנה". כשפרצה מלחמת-העצמאות השתתף בקרבות בטירת צבי ומשמר העמק במסגרת החי"ש הנפתי של העמק. שירת באחד מגדודי חטיבת "גולני" מאז יסודו והשתתף בכל פעולות הגדוד בעמק, בגליל ובנגב. היה חייל מסור ואחראי מאוד ומילא תפקידיו בקפדנות. מספר פעמים עמדו לשולחו לקורס מ"כים אך הוא סירב, כי לא רצה לפקד על אחרים. גם הפקודות החדשות בענייני משטר ונוהג בצבא פגעו באופיו הצנוע. במבצע "חורב", לגירוש הצבא המצרי מתחומי ישראל, הוטל על חטיבת "גולני" ליצור הטעיה באגף המערבי של החזית, לפני הפעלת המאמץ העיקרי באגף המזרחי. בליל 22-23 בדצמבר 1948 כבשו כוחות החטיבה את משלט 86 מצפון לח'אן-יונס, איימו על הכביש ומסילת-הברזל ויצרו את הרושם שהכוונה היא לנתק את הכוחות המצריים שברצועת עזה. המצרים הגיבו בהתקפת-נגד עזה בסיוע ארטילריה ושריון ובלחץ האויב נאלצו לוחמי "גולני" לסגת. בעת הנסיגה מן המשלט נפגע שמחה מפצצת-מרגמה ומת במקום ביום כ"א בכסלו תש"ט (23.12.1948). עימו נפל מפקדו. זכרו הועלה בחוברת "לזכר הארבעה" שהוציאה קבוצת חפצי-בה. ביום ל' בשבט תש"ט (1.3.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחפצי-בה.