בן ניקול וחביב. נולד ביום ח' באדר תשל"ב (23.2.1972) בנהריה, אח צעיר לאשר. אחריו נולדו אחיותיו אתי ורויטל. ילדותו ונעוריו עברו עליו בעכו, שם למד בבית-הספר היסודי ע"ש ביאליק, בחטיבת-הביניים ע"ש רוז ובתיכון 'אורט דרסקי', במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. אמו מספרת: "מאז היותו תינוק וילד קטן, התגלה כילד שקט ורגוע, נוח ואפילו עצמאי. הוא היה פיקח וסקרן במידה רבה, תמיד רצה לדעת עוד, תמיד נהג לשאול שאלות ודרש לקבל תשובות. אך מעבר לכל היה לו לב זהב, והוא אהב לעזור בלב ובנפש." כשהחל לימודיו בחטיבת-הביניים, התנדב רונן למגן-דוד-אדום. הוא עבר קורס חובשים מתקדם, והוסמך כחובש תער"ן (תחנת עזרה ראשונה ניידת). רונן המשיך במד"א בהתמדה, עד גיוסו לצבא. משנת 1987 ועד שנת 1990 רקד רונן בלהקת 'עופרים', להקת המחול העירונית של עכו. במסגרת הלהקה ייצג פעמיים את העיר עכו במסעי הופעות מעבר לים, בגרמניה ובהולנד. בחודש נובמבר 1990 התגייס רונן לצה"ל. בהיותו בוגר תיכון מקצועי במגמת אלקטרוניקה, שובץ לחיל-הקשר ונשלח לקורס טכנאי מערכות ספרתיות. סיים את הקורס בהצטיינות, ונשאר כמדריך בבסיס ההדרכה החילי. אחרי שנה בצבא יצא לקורס קצינים, ובחודש מאי 1992 סיים השלמה חילית של חיל-הקשר והוסמך כקצין. רונן שובץ לתפקיד קצין קשר בגדוד הנדסה קרבית, והצטיין בתפקידו. מחלקת הקשר שעליה פיקד זכתה בפרס המחלקה המצטיינת, וקצין הקשר האוגדתי, סא"ל ארנון, כיום קצין קשר ראשי, המליץ עליו כקצין מצטיין, בכותבו: "רונן ממלא תפקידו בהצטיינות יתרה, וזאת תוך הפגנת מקצועיות וכושר פיקוד על החיילים." ביום העצמאות תשנ"ג קיבל רונן תעודת הצטיינות. בסוף 1993 מונה רונן לקצין הקשר של חטיבת חברון. הוא הוצב לתפקיד קשה זה למרות היותו קצין צעיר, והיתה בכך משום הבעת הערכה ואמון מלא מצד מפקדיו. בתפקיד זה השתתף בפעילות מבצעית רבה, בין היתר באירועי מערת המכפלה בשנת 1994. כהרגלו, הצטיין רונן בתפקידו ובשל הצטיינותו יוצאת הדופן הוענקה לו דרגת סרן ביום העצמאות תשנ"ה, כשנה לפני המועד הקבוע בפקודות. בתום שירותו בחברון שיבח אותו מפקד החטיבה, אל"ם בני, כיום אלוף פיקוד הצפון: "רונן סיים את תפקידו כקצין קשר חטיבתי, תפקיד קשה ותובעני בגזרה רגישה. הוא ביצע את תפקידו בצורה טובה מאוד, תוך הפגנת מקצועיות, אחריות, סדר וארגון, ונוהלי עבודה שקטים וסובלניים." באמצע שנת 1995 הופקד רונן על פלוגת תקשורת באוגדה סדירה, והשתתף באופן אינטנסיבי באימונים ובפעילות מבצעית. בסוף 1996 מונה למפקד פלוגת צוערים בקורסי ההשלמה החילית של חיל-הקשר. בתפקיד זה נדרש להביא לביטוי מגוון יכולות וערכים אישיים: יכולת פיקוד, מתן דוגמה אישית, הפגנת כריזמה והוכחת היכולת להוות דמות חינוכית, כשרון ויכולת להעביר מסרים ולהקנות ידע. בסיוע כל התכונות האלו נטל רונן חלק בחינוך לערכים ולמקצועיות של הדורות הבאים של הקצונה בחיל-הקשר. בשלושת הקורסים שפיקד עליהם הכשיר כמאה קצינים, כמפקד פלוגה ואחר-כך כסגן מפקד קורס ההשלמה. אל"ם ארנון מספר: "רונן שימש דוגמה ומופת כמפקד, אדם וחבר, ומעולם לא חדל לדאוג לשלום חייליו וחבריו. לאורך כל מסלול תפקידיו, בלט בהצטיינותו וברגישותו לצורכי הפרט ובמקצועיותו הגבוהה, ודמותו היתה למקור איתן לחניכה והובלת אנשים." ביום 4.9.1996 נישא רונן לענבר, אותה הכיר במהלך שירותו. בני הזוג התיישבו בראשון לציון, וביום 7.6.1998 נולד בנם סער. שמו של הבן הורכב מראשי התיבות של שמות שלושת בני המשפחה – סער, ענבר, רונן. רונן וענבר היו מאושרים מאוד, הורים גאים לבנם, והיוו מקור אושר ושמחה רבה למשפחותיהם. האב הטרי השתדל להקדיש זמן רב ככל שעלה בידו לאישתו ולבנו, במקביל לתפקידיו התובעניים בצבא. בסיום תפקידו בבסיס ההדרכה נשלח רונן ללימודים אקדמיים באוניברסיטת בר-אילן, כחלק ממסלול הקריירה שהותווה עבורו בצה"ל. באוקטובר 1998 החל את לימודיו. הוא ציפה ללימודים ליד הבית בכיליון עיניים, כדי שיוכל לבלות זמן רב יותר עם משפחתו, ושביתת הסטודנטים שפרצה בתחילת השנה העניקה לו עוד הזדמנות לשהות ימים שלמים עם אשתו ובנו. ביום ז' בטבת תשנ"ט (26.12.1998) נפל רונן בעת מילוי תפקידו. כשלושה שבועות לאחר שהחל את לימודיו, נהרג בתאונת-דרכים ליד גשר בר-אילן. בן עשרים-ושש היה בנופלו. לאחר נופלו הועלה לדרגת רס"ן. רונן הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו אישה, בן, הורים, שתי אחיות ואח. הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז, כתב למשפחתו: "רונן תואר על-ידי מפקדיו כקצין מצטיין, שביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, תוך רצינות ומתן דוגמה אישית. רונן הפגין נכונות לתרום ולסייע לסובבים אותו בכל עת, והיה אהוד ומקובל על מפקדיו ופקודיו כאחד." להנצחת שמו של רונן הוציאה המשפחה ספר זיכרון, בו מספרים עליו בני המשפחה, חברים, מפקדים וחיילים. בתמונות ובאומר עולה מן הספר דמותו של רונן, דמות מרכזית בחיי משפחתו וחבריו, אדם שמח ורגוע שהשרה מרוחו בכל אשר הלך. הספר מוקדש לבנו של רונן, סער, שהתייתם מאביו בגיל שישה וחצי חודשים, למען יכיר ויזכור. המשפחה גם אירגנה ערב זיכרון, ומירוץ לזכר רונן בעכו, עיר הולדתו.
