פרץ, ראובן

ראובן, בן רבקה ורפאל, נולד ביום ט' בתשרי תש"ו (16.9.1945) בסליון שבבולגריה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם יוסף חיים ברנר בכפר-סבא והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי בבן-שמן. הוא היה נער טוב לב, ישר וחברותי. רבים חיבבו אותו בשל מזגו הטוב וידידותו הכנה. תמיד היה בן מסור להוריו ואח טוב לאחותו, אהב אותם והם אהבו אותו. ראובן גויס לצה"ל במחצית יוני 1963 והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות השתלם בקורס לקשרים גדודיים, בקורס מ"כים חי"ר ובקורס צניחה. לאחר שסיים את שירותו הצבאי הסדיר עבד כדי לאסוף כספים למימון לימודיו באוניברסיטה בפקולטה לחקלאות. אולם בשל המיתון נאלץ לעזוב את מקום עבודתו בתל-אביב ועקר לערד. ימיו הראשונים בערד היו קשים, אך בהיותו שתקן ומסוגר מטבעו, לא סיפר לבני משפחתו דבר וחצי דבר והם לא ידעו על הקורות אותו ועל קשייו. עד מהרה מצא עבודה במפעל "תמרות" שלחוף ים המלח. הממונים עליו חיבבוהו מאוד על שהיה עובד טוב, דייקן ואחראי. לא עברו חודשים מעטים ופרצה מלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים לחם בשורות הצנחנים בבית-הספר לשוטרים ועל "גבעת התחמושת" בירושלים. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו ומילא כל משימה שהוטלה עליו בדייקנות. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששב מהמלחמה נאלץ לעזוב את מקום עבודתו והחל לעבוד בבאר-שבע, במשרד לאבטחה, חקירות ושמירה. בזכות חריצותו ושקדנותו הרבה עלה אט-אט בסולם הדרגות ולאחר שנים מעטות נתמנה למנהל אזור הדרום של החברה. הוא ידע לעבוד ללא ליאות ולעשות לילות כימים בשירותה של החברה. במחשבתו הבהירה ובתפיסתו המהירה ידע להסיק מסקנות הגיוניות ולהסיר מכשולים מדרכו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף ראובן בקרבות נגד המצרים גם ממזרח לתעלת סואץ וגם ממערב לה. בימי המלחמה הראשונים השתתף בחילוץ חיילי המוצב "בודפשט", שבגזרה הצפונית של תעלת סואץ. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (24.10.1973), מספר שעות לאחר שהפסקת האש השנייה נכנסה לתוקפה, נקלעו ראובן וחבריו למלכודת בתוך העיר סואץ. במהלך הקרב פגע טיל ישירות בנגמ"ש של המג"ד וראובן נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "ראובן היה אחד הקשרים שלי. בקיאותו בנושא הקשר, קור-רוחו, שהיה ראוי לציון מיוחד, נכונותו ודבקותו במשימה, יחסי החברות, הפשוטים והכנים של ראובן, הכשירוהו לשמש גם כסמל מחלקת הקשר, שבה היו היחסים שבין החיילים יחסים למופת, תודות לדרכי פיקודו של ראובן ז"ל על המחלקה".