בן ג'ולייט ואבנר, ילידי טוניס. נולד ביום ד' בטבת תשמ"ו (16.12.1985) בבאר שבע, בה גדל והתחנך. אח לסיון, דניאל ורון – כולם נולדו בישראל. עוזי, האח השני במשפחה, היה ילד מפונק אך ידע גם לפנק, ניחן בשמחת חיים ובאהבה לכל הסובב אותו. עוזי גדל במשפחה מסורתית-דתית ובבית הוריו ספג את הערכים ואת התכונות שיבלטו בהמשך חייו – אהבת האדם והקפדה על כבודו, עזרה לזולת, עשיית חסד, התנדבות ועשייה ציבורית – ובעיקר כיבוד אב ואם. עוזי היה בעל אישיות חמה, אוהבת ושופעת טוב לב ועל פניו היה נסוך חיוך נצחי וכובש. בכל צעד וצעד שעשה ובכל עניין שעסק בו ניכרה בעוזי שמחת הנתינה כמו גם היכולת והרצון לשאת באחריות. כבר בגן הילדים, ומיד אחר-כך – בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "בר-אילן" – בלט כילד טוב, כחבר נאמן וכתלמיד בעל יכולות גבוהות. בכיתה ו' המשיך ל"ישיבת בני עקיבא" ובכיתה ח' עבר ללמוד בבית-הספר המקיף הדתי "אמי"ת", וזכור כתלמיד אהוד ואהוב הן על המורים והן על התלמידים. כמי שהתחנך על ערכי אהבת המדינה והארץ גילה עוזי באותן שנים עניין מיוחד במקצועות ההיסטוריה והאזרחות. עוזי אהב לשחק כדורגל והיה אוהד "שרוף" של קבוצת הכדורגל "הפועל באר שבע" – אוהד בלב ובנשמה אשר ליווה את הקבוצה בניצחונותיה וידע לעודד ולתמוך גם בתקופות השפל. על נאמנותו המוחלטת לקבוצה סיפר דודו: "אוהד מושבע של קבוצה נמדד ברגעים הקשים של הקבוצה, הרבה אוהדים עזבו את הקבוצה ולא האמינו בשחקנים, אך אתה תמיד לא משנה מה היה מצבם תמיד אהדת, אהבת ותמכת. כולם ידעו שאם רוצים לעצבן אותך הם לא צריכים להתאמץ, הם צריכים פשוט רק להקניט את הקבוצה. אתה תמיד הגנת על השחקנים, האמנת בהם ורצית תמיד בטובת הסמל, "הפועל באר שבע". לבד מכדורגל אהב עוזי לצעוד, טייל הרבה ברחבי עירו באר שבע והתמצא היטב בכל שביליה ודרכיה. אך עוזי ידע גם להתכנס בתוך עצמו, הרבה להאזין למוזיקה ולשיר ונטה דווקא לשירים "דיכאוניים". הזמרים האהובים עליו היו יוסי עדן ועמיר בניון והוא ידע בעל-פה את כל מילות השירים. מגיל צעיר נמשך עוזי לעולם הצבאי וכבן לאיש צבא הקבע נהג לומר "אני רוצה להיות כמו אבא." הוא שאף לשרת ביחידה קרבית, כי להיות "ג'ובניק" לא בא בחשבון. בגיל שמונה-עשרה וחצי, עם מתגייסי נובמבר 2004, התגייס עוזי לחטיבת גולני שכה העריץ, סיים בהצלחה את אימוני הטירונות והחל את מסלול הכשרתו כלוחם. עוזי עבר את מסע הכומתה המפרך בן עשרות הקילומטרים, ולטקס ההשבעה בצומת גולני הגיעו כל בני המשפחה הנרגשים והגאים שצפו בעוזי נשבע אמונים ומקבל את הכומתה החומה הנכספת. עוזי היה בעל כוח רצון אדיר ובעל שאיפות לעלות ולהתקדם בסולם הדרגות. עקשן היה ומתמיד, התאמן ללא הרף ודרש מעצמו את המקסימום. חבריו לגדוד 51 ("גדוד הבוקעים הראשון") מספרים על חבר תומך ועל לוחם בעל תכונות של מנהיג אשר ידע לדבר עם כל אדם בשפה המתאימה לו, ותמיד ידע לתת עצה טובה לדרך. בין היתר, בלט עוזי כמי שדואג קודם כול לאחרים, ורק בסוף – לעצמו. גזרת הר דב שבגבול הצפון היתה הקו הראשון אליו עלתה פלוגתו של עוזי, שנקראה לתגבר את הגדוד. ביום כ"ב בסיון תשס"ה (29.6.2005) נפל עוזי בפעילות מבצעית במוצב "דליה" בגזרת הר דב. כוח צה"ל זיהה חולייה של מחבלי חיזבאללה שחדרה לתחום ישראל, ירה לעברם ופגע באחד המחבלים. מיד לאחר-מכן ירו המחבלים פצצות מרגמה רבות לעבר מוצבי צה"ל בהר דב. עוזי רץ לתגבר חבר שהיה בשמירה בתוך המוצב עת נחתה אחת הפצצות על צריח המוצב והתפוצצה, והוא נהרג במקום. עוד ארבעה חיילים נפצעו בתקרית. עוזי, שתמיד הצהיר "אני אוהב את המדינה שלי ואמות למענה" לא הספיק לסיים את המסלול ולא ידע כי דבריו יתגשמו ויהפכו למציאות מרה וכואבת. עוזי היה בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי. ביום שבו לווה עוזי למנוחת-עולמים, סבו וסבתו אמורים היו להכניס ספר תורה. נפילתו של עוזי דחתה את הכנסת ספר התורה, ועל כך זכה עוזי לתואר "צדיק" מאחר שביטל הכנסת ספר תורה. עוזי היה בחור מקסים מאין כמוהו. אהב לעזור לזולת, נתן הכל לחברה שסביבו, וסימל את האושר ושמחת החיים של המשפחה. מהתחקיר שנערך לאחר האירוע עלה כי במותו מנע עוזי אסון גדול יותר שכן מחבלי החיזבאללה תיכננו לחטוף חיילים. העיתונות סיקרה בהרחבה את האירועים שהתרחשו בגזרת הר דב ומהכתבות שפורסמו מצטיירת דמותו של בן משפחה אהוב וחבר מוערך. אוהביו של עוזי הקימו אתר אינטרנט לזכרו, בכתובת: http://uziperetz.site.voila.fr, שם נכתב בדף הפתיחה: "עוזי, אומץ ליבך וגבורתך מנעו מחיר כבד הרבה יותר לעם היהודי ולארצנו. אתה הגיבור שלנו ושל כל עם ישראל… עליך, הגיבור שלנו, נכתב בתפילת שחרית של שבת קודש: "כוח וגבורה נתן בהם, להיות מושלים בקרב תבל… שמחים בצאתם, ששים בבואם, עושים באימה רצון קונם"." האתר מכיל מכתבים שכתבו בני המשפחה והחברים, גלריית תמונות מאירועים משמעותיים בחייו של עוזי, שיר לזכרו שכתבה דודתו ועוד. כתב ברוך פרץ לפי אותיות שמו של עוזי: עלם חמודות בדמי ימיו נקטף/ וזאת למען ארץ אבותיו/ זכר צדיק יאמר עליו/ ישר הגון וטוב לבב// פני מלאך היו פניו/ רצה אותו האל תחת כנפיו/ צר לנו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא. כתב אייל: "…אני רוצה שתדע שאתה אחי, האח שאף פעם לא היה לי, החיוך והחן שלך כבשו אותי בפעם הראשונה שנפגשנו, מאז ידעתי שאתה בן אדם מיוחד. זכיתי להיות חלק מסביבתך, זכיתי להיות נוכח ועד לקדושתך כאשר הוזמנתי לערב הזוהר שלך, זכיתי להיות ביום הגיוס שלך לצבא הגנה לישראל, בטקס ההשבעה שלך. אני יכול רק להעיד עד כמה אהבת את הארץ הזו, הארץ עליה שמרת והגנת בנפשך. לא בחרת בסתם יחידה, רצית גולני, תג היחידה מעוטר בעץ הזית. משבעת המינים, ואכן כך היית – קדוש וממין מיוחד, מגיבורי ישראל, מהחומר הטוב ביותר. אין זך משמן הזית, וכך היית – טהור וזך." כתב הדוד אדיר: "…עוזון שלנו, הגעגועים אליך כה רבים, פני המלאך והחיוך שלא יישכח לעולם מאוד חסרים. בחייך סימלת את האושר ושמחת החיים של המשפחה… עוזי, את משפחתך אהבת וכיבדת מאוד כמו שלא ניתן לתאר כלל וכלל… מידות הכעס והרגזנות לא שלטו בך, שלטו בך מידות הענווה והיראה… את המושג "צדיק" אמרו עליך אחרי מותך, היות שנפלת על קידוש ה', קדושת ארץ-ישראל וביטול ספר תורה. יש המון סיבות לכך שעוד בחייך היית צדיק, אך אני רוצה להזכיר סיבה אחת שמעידה על היותך צדיק: אומרים שצדיקים ממהרים למצוות, וכך גם אתה עוזי. במצוותך האחרונה – שמירה על ארץ-ישראל, המפקד לא סיים להגיד "יש חדירה, יש לתגבר בעמדות השמירה" – ואתה כבר מיהרת להיות בעמדה ולאבד את חייך… ניחנת בכל המעלות הטובות שיכולות להיות. לצערנו אנו מאוד כואבים את לכתך, אך בכל זאת צריכים להיות מחוזקים מפני שאתה שמח, כי רצית ללכת בדרך זו ובורא עולם איפשר לך להיות קרוב מאוד אליו. אחי הקדוש דע כי אנו מאוד מתגעגעים אליך ומאוד אוהבים אותך."
