פרץ, נפתלי

נפתלי, בן אליה ומרדכי, נולד ביום י"ז באייר תש"ט (16.5.1949) במרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1961. הוא למד בבית-ספר יסודי בעיר מולדתו והמשיך בבית-הספר היסודי במושב מבטחים; אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון המקיף על-שם ליהמן בדימונה. נפתלי היה איש עבודה, ועמל קשה לפרנסתו במלאכות שונות, בדימונה ובתל-אביב. כל שהוטל עליו מילא בנאמנות ובדייקנות, בשקידה מרובה ובהתמדה. הוא היה צנוע ועניו, מסתגר וביישן מעט, אך רציני בגישתו לחיים, עקשן ודבק לסיים בהצלחה כל פעולה שהחל בה. מטבעו היה נוח לבריות, מסביר פנים ואיש סוד נאמן. מתמיד ניחן באורך רוח ובסבלנות, לא שמר טינה לשום אדם והיה נכון לעזור לזולת, וביחוד לחלשים. טוב-לב היה, בעל יד רחבה, ונכונות לעשות למען כל אדם ברצון. בקרב כל ידידיו היה ידוע כאדם מנומס, עדין נפש ונעים הליכות. משחר נעוריו היה בן מסור ונאמן להוריו, סייע להם ככל שיכול ורחש להם הערכה וכבוד. נפתלי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", ואחרי-כן הוצב ביחידת שריון. את רוב תקופת שירותו הצבאי הסדיר עשה בימי מלחמת ההתשה, על גדות תעלת סואץ. ביחידתו נודע כחייל אחראי ומסור לתפקידו ותמיד היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו. בתום שירותו הסדיר הוצב ביחידת מילואים וחזר לעיסוקיו בחיים האזרחיים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס נפתלי ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) בשעות אחר-הצהריים ליד גשר פירדאן, פגע טיל בטנק שלו והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו הורים, תשעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נפתלי היה חייל מסור ואמיץ, איש שריון מעולה, אשר ביצע כל מה שהוטל עליו ללא דופי".