פרץ, משה עופר

בן חנה וישראל. נולד ביום כ"ט בכסלו תשל"ו (3.12.1975) בתל אביב, בן בכור להוריו. את שנות לימודיו החל בבית-הספר היסודי "ש"י עגנון" בבת ים, המשיך בבית-הספר היסודי "שער האריות" בחולון וסיים את לימודי התיכון במגמת האלקטרוניקה והמחשבים בבית-הספר "אורט" בעיר. חבריו לשנות הלימודים זוכרים אותו כשובב גדול, חובב הרפתקאות ותעלולים, בעל ידי זהב ולב זהב, אחראי ומסור. מנעוריו היה ספורטאי מוכשר, ובעיקר הצטיין בכדורסל ובשחייה. עופר התגייס לצה"ל כעתודאי, ביולי 1993, והוצב בחיל המודיעין, בו שימש כטכנאי אלקטרוניקה. כמו בחיים האזרחיים כך גם כחייל, היה עופר תמיד מלא מרץ ושמחת חיים, בעל חוש הומור ואוהב אדם, נרתם ברצון לכל משימה, דמות מרכזית בכל אירוע חברתי. חבריו ליחידה כינו אותו בשם החיבה "במבי". את תפקידו הצבאי מילא במסירות וברמה מקצועית גבוהה, וגילה כושר אלתור והמצאה. תקופות ממושכות שירת בגזרת לבנון, ועסק בליווי מבצעי ביטחון שדה. במהלך מבצע "ענבי זעם" שימש עופר כראש צוות, אך בפועל תפקד כקצין וזכה להערכת מפקדיו. עופר נפטר ביום ט"ז בסיוון תשנ"ו (3.6.1996). לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות צעירות ממנו – אילה ודפנה, וחברה – לילך. עופר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. בן עשרים וחצי היה במותו. במכתב להורים השכולים כתב מפקד היחידה בה שירת עופר: "משה היה חייל משכמו ומעלה, עמוד התווך של היחידה, בעל תושייה ורמה אישית גבוהה. הוא היה שייך לזן מיוחד שאין מוצאים כל יום. הוא ידע להפגין מוטיבציה גבוהה, והעבודה עמו היתה תמיד באווירה נעימה ומהנה. משה תרם לאחרים מנסיונו ומקצועיותו, ורקם מערכת יחסים ייחודית עם מפקדיו וחבריו ליחידה". בספר הזיכרון שהוצא לזכרו, כתבו חבריו ליחידה: " עופר, תמיד בשיער פרוע ובצחוק מתגלגל/ שרק אנחנו הכרנו, עופר של הצבא/ עופר של מבצעים, עופר של אימונים/ אתך רצינו לנסוע, לא חשוב לאן/ ולא חשוב לכמה זמן, כי אתה הלב שלנו".