פרץ, מאיר

בן אליס ומחלוף, נולד ביום ד' באדר תשכ"א (20.2.1961) במושב גדיש בעמק יזרעאל. משפחתו עלתה לארץ ממרוקו בשנת 1956, והתיישבה במושב גדיש. המשפחה מצאה את פרנסתה ממשק פורח של ירקות ולול שהקימה. בהיות מאיר נער, בבית-הספר, חלה אביו והפך נכה. מאז הוטל עול משק הבית על מאיר, הגדול בין הילדים. הוא למד בבית-הספר היסודי במושב שלו, המשיך ללמוד בחטיבת-הביניים במגדל העמק ואחרי שמונה שנות לימוד עבר לבית-הספר המקצועי "עמל" – מגידו. מאיר הכשיר עצמו להיות מכונאי רכב. לאחר שסיים את לימודיו, הוא עבד במשק משפחתו. באוקטובר 1978 התגייס מאיר לצה"ל, ושירת בחיל-החימוש. הוא עבר אימוני טירונות ונשלח להשתלמות בקורסים למכונאי-רכב וגנרטורים. מאיר הוצב לשרת בתפקיד מכונאי גנרטורים. בעבודתו הוא גילה מסירות וחריצות, וביולי 1979 הועלה לדרגת רב"ט. ביום 22 במאי 1980, אחרי שסיים חופשה מאושרת בביתו, חזר מאיר לבסיסו בדרום הארץ. הוא נסע באוטובוס בכביש תל-אביב-באר-שבע. ליד קיבוץ בית-קמה, סטה האוטובוס לשולי הכביש והתנגש במשאית. אחדים מן הנוסעים נפגעו בתאונה. מאיר נפצע פצעים אנושים והועבר לבית-החולים. שבוע ימים הוא נאבק על חויו, וביום י"ד בסיוון תש"ם (29.5.1980) מת מפצעיו. בן 19 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בעפולה. מאיר השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "מאיר שירת ביחידתנו כמכונאי גנרטורים. במסגרת תפקידו ביחידה הוא ביצע משימות, המחייבות עבודה בשעות בלתי שיגרתיות. מאיר היה חבר טוב לידידיו. נטה לעזור והיה מקובל על חבריו ומפקדיו. בנכם התקדם הן בדרגות והן בהכשרה המקצועית, ובכך שימש דוגמה אישית לחבריו ביחידה. הוא התנדב לצאת במסגרת היחידה לתפקידים בשדה, למרות התנאים הקשים".