פרץ, יצחק

יצחק, בן עליזה ומכלוף, נולד בשנת תש"ט (1949) במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1955. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי באבן-שמואל, ואחרי-כן המשיך ולמד שנה בבית-הספר התיכון-מקצועי האזורי בשפיר, במגמה של מסגרות. לאחר עלותו ארצה, התיישבה משפחתו של יצחק במושב נועם. הוא היה התלמיד הטוב בכיתתו. כשלמד בבית-הספר התיכון, היה פעיל גם בגדנ"ע. אחרי שסיים את הלימודים, החל לעבוד כסיכאי בתחנת דלק בקרית-גת ואחרי-כן עבד בתחנת דלק בגדרה. עד ימיו האחרונים נהג לבוא פעם בשבוע אל מחנכו לשעבר, וללמוד עמו דף גמרא. הוא היה בחור עליז וחביב, והרבה להתבדח, ותמיד מוכן היה לעזור לזולת. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, הוצב כמ"כ רובאי בבסיס טירונים של גייסות השריון. במהלך קורס המ"כים פרצה מלחמת ששת הימים וחניכי הקורס, ויצחק בתוכם, השתתפו בקרב על אום-כתף בסיני. ברבות הימים השתלם בקורס מש"קי חבלה ונקבע תפקידו כמש"ק חבלה. בתעודת השחרור שלו מהשירות הסדיר צוין שהוא חייל טוב ובעל יכולת ארגונית. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כסמל חבלה בפלוגת סיור של חיל השריון. לאחר השחרור עבד יצחק בתחנת דלק בצפון באר-שבע ובמשק של הוריו במושב. אחרי-כן שימש כמזכיר במושבים צלפון וגני-יוחנן. באחד המושבים נתגלעו קשיים רבים ויצחק עשה כמיטב יכולתו כדי להכניס סדר בענייני המושב ולהעלותו על דרך המלך; ואכן, הוא הצליח בכך. הוא עמד לשאת לאישה את חברתו לכיתה מבית-הספר. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא יצחק ליחידתו והשתתף עמה כסמל חבלה בקרבות ברמת-הגולן. לדברי מפקדו, היה יצחק לוחם אמיץ וחייל מסור לחבריו ביחידה במשך כל ימי הקרבות. אחרי הפסקת האש הועבר גדודו לסיני ויצחק, שלקה בבריאותו, נאלץ לפרקים לעזוב את המקום, אך בכל פעם חזר, עד שנשלח לאשפוז. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (5.2.1974) נפל יצחק בעת מילוי תפקידו בסיני. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, שני אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת; בחוברת "עץ חיים" שיצאה לאור לזכרם של בני מושבי "הפועל המזרחי", שנפלו על הגנת המולדת ראו אור דברים עליו.