fbpx
פרץ, יהונתן

פרץ, יהונתן


בנם הבכור של חיה-לאה (הזל) ודניאל. נולד ביום ו' בסיוון תשמ"א (8.6.1981) בחולון, אח למיכאל. יהונתן הגיע לעולם באביב ומילא את הבית בשמחה גדולה. עיניו הכחולות, שכעבור שנה לערך הפכו לירוקות עם גוונים חומים, חייכו תמיד. מתינוק סקרן הפך לילד חמוד ונוח שמרבה לתקשר עם הסביבה. הוא שבה את לבם של ההולכים ושבים ברחוב כאשר בטיוליו היומיים בעגלה נהג לקרוא להם, למלמל ולחייך. רבים מהם היו מחזירים לו חיוך ויש שהיו מתקרבים ומנהלים עימו שיחה קצרה. את שנות חייו הראשונות עשה יוני בבת ים. בהיותו בגן טרום- חובה זימנה הגננת את הוריו כדי לומר להם שהיא משוכנעת שבנם מחונן. היא ציינה במיוחד את ציוריו הנפלאים, מלאי הפרטים ובעלי הפרופורציות המדויקות. לאחר שעבר אבחון, התאמתה העובדה כי ליוני מנת משכל גבוהה מהממוצע. הוא החל לפקוד את יחידת 'נוער שוחר מדע' שליד אוניברסיטת תל אביב והתמיד בכך בשלוש השנים הבאות, שבמהלכן השתתף בחוגים שונים. היחידה פתחה בפניו אשנב לנושאים חדשים בתחומי המדע והאמנות, הפגישה אותו עם דרך החשיבה המדעית והעשירה אותו מאוד. בביתו של יהונתן דיברו בשתי שפות: עברית ואנגלית. הוא הפנים אותן ושלט בשתיהן היטב. היה לו מבטא חמוד במיוחד. בהגיעו לכיתה ג' עברה המשפחה להתגורר בהרצליה ויוני החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'שז"ר'. הוא התאקלם בכיתה במהירות והתחבב על מורותיו ועל חבריו אשר עד היום זוכרים את מסיבות ימי ההולדת שחגגו על גג הבית. מכיתה ב' ועד כיתה ו' השתתף יוני בחוגי ציור רבים ולמד בהם מספר טכניקות ציור. במקביל, נמשך מאוד לכדורסל והרבה לשחק. בסוף כיתה ו' עשה הפסקה בציור אך כדורסל המשיך לשחק בכל הזדמנות. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים 'יד גיורא' בהרצליה. חגיגת בר-המצווה שלו נערכה במלון 'הילטון' בתל אביב עם משפחה מאנגליה, מהארץ ועם חברים חדשים שהכיר בחטיבה. בחופש הגדול שלפני התיכון נסע עם משפחתו לארצות-הברית, שם בילו חופשה קסומה. במהלך שנות לימודיו בתיכון 'ראשונים' בהרצליה הפך יוני לבחור גבוה ונאה. הוא גיבש סביבו מספר חברים, אליהם נקשר ועימם המשיך לבלות עד יום לכתו. תעודת הבגרות שלו שיקפה הצלחה רבה בלימודים מוגברים בביולוגיה, כימיה ואנגלית. יוני נחשב ל'אנציקלופדיה מהלכת'. היה לו ידע רב ועצום בתחומים רבים, אותו חלק עם אחרים בשמחה ובענווה. מועד גיוסו היה סמוך מאוד לסיום בחינות הבגרות. הוא הספיק לצאת לטיול בן שבוע במיורקה שבספרד, עם שניים מחבריו הקרובים. בתחילת אוגוסט 1999 התגייס יוני לצה"ל. לאחר הטירונות עבר קורס רכזי קישור וגיוס והוצב בחיל-השלישות. כתוצאה ממחלת כליות, שסבל ממנה בילדותו, נקבע כי לא יוכל לשרת כחייל קרבי. הדבר העיב על הרגשתו ולכן גמלה בו ההחלטה כי ייצא לקורס קצינים, במטרה לשרת כקצין שלישות ביחידת שדה. בתום עשרה חודשי שירות עבר בהצלחה את מבדקי הקצונה. שמח וגאה ביקש לגמול ליחידה במחווה מיוחדת והחליט לתרום שמירה בסוף השבוע האחרון שלו ביחידה, לפני יציאתו לקורס הקצינים. אולם לשמירה זו לא זכה להגיע. ביום י"ג בסיוון תש"ס (15.6.2000) נפל יהונתן בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. יוני התמוטט בעת ששהה באמבטיה בשעת לילה מאוחרת. כלי דם התבקע במוחו והוא לא שב עוד להכרתו. אמבולנס הוביל אותו לחדר המיון של בית-החולים איכילוב בתל אביב. עוד באותו לילה קבעו הרופאים שמצבו קשה מאוד ושלמעשה הוא נושם רק בעזרת המכונות. למחרת עבר סדרת בדיקות שקבעו כי מוחו מת וריאותיו כבר קרסו והוסבר להוריו כי יתר המערכות צפויות לקרוס אחת-אחת. בהתייעצות משפחתית הוחלט להיענות לבקשת הרופאים ולתרום את איבריו. יהונתן הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים ואח. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. בשורות הכיתוב האישי במצבתו נחקקו המלים: "נדיבותו, אצילותו וצדיקותו" כאזכור לתרומת איבריו במותו וליחסו לבריאות בחייו. במכתב הניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "יוני שירת ביחידתי כרכז קישור וגיוס. בהיותו בחור שקט ורציני, בלט יוני לחיוב בשירותו הצבאי והיווה דוגמה ומופת לשאר חיילי היחידה. יוני שאף לצאת לקורס קצינים ולשרת כקצין ביחידה קרבית וכולנו אמונה כי היה מתבלט כקצין מצטיין בצבא ההגנה לישראל. בחיוכו המיוחד, בהיותו אהוב על כולם ובאהבתו לסייע ולעזור, דמותו של יוני תיחרט בזיכרוננו לעד." כתב אביו: "יוני הותיר בביתנו חלל עצום ולכתו הפתאומי מאיתנו היכה בנו כרעם ביום בהיר. הבנו איזה אדם ענק איבדנו. בחייו – צניעותו ונועם הליכותיו הביאו אותנו לקבל את כל הישגיו כמובנים מאליהם. הישגיו לא היו רק בתחום הלימודים ובצבא אלא בעיקר ביחסיו החברתיים עם הבריות. הוא תמיד ידע לנסוך אווירה רגועה וחיובית סביבו. חיוכו המקסים והביישני מעט היה תמיד מלא משמעות ואמירות שלא זקוקות למלים. היה ליוני כשרון לומר הרבה מאוד – במעט מאוד מלים קולעות. כאילו הכל כל כך ברור ופשוט. כאשר תמיד, תמיד חיוך מינימליסטי מלווה את דבריו. יהונתן ידע ונגע בכל. במותו ציווה את החיים." בעיזבונו של יוני נותרו תמונות רבות שצייר, המעידות על כשרונו המופלא.

כובד על ידי

דילוג לתוכן