פרץ, בת-שבע
בת רותי ואברהם. בת-שבע פרץ נולדה ברעננה בי"א באדר א' תשי"ד (14.2.1954). היא גדלה ברעננה. את שירותה הצבאי עשתה בת-שבע בחיל השריון. לאחר שחרורה החלה בלימודי עבודה סוציאלית, ובסיומם הוסמכה כעובדת סוציאלית. בשנת 1973 התחתנה בת-שבע עם פרוספר פרץ. בהמשך הם עברו לגור בקריית גת. בשנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים. בשנת 1988 התגייסה בת-שבע למשמר האזרחי ושימשה כמפעילת מתנדבים במשטרת אשקלון, וכמפעילת בסיס המשמר האזרחי בקריית גת. בת-שבע הייתה אישה פעילה וידועה בתרומתה לקהילה ולפרט בתחומים רבים ומגוונים, ביניהם פרויקט לילדים מעוטי יכולת לימודית, פרויקט שיקום שכונות, ארגון אירועים קהילתיים וכן עזרה למשפחות במצוקה. בתחום העזרה עסקה בצניעות רבה, ופעילותה הענפה נודעה רק אחרי מותה. בת-שבע הייתה אישה נוחה לבריות, חייכנית ונעימת הליכות, דומיננטית, מיוחדת ובעלת יופי פנימי וחיצוני. היא עסקה באמנות הכתיבה, ונתנה בכך דרור לנפשה היצירתית. בט"ז בטבת תשנ"ג (9.1.1993) נפטרה רב-סמל ראשון בת-שבע אחרי מאבק במחלת הסרטן. בת שלושים ותשע בנפלה. היא נטמנה בבית העלמין בקריית גת. הותירה בעל ושלושה ילדים. כתבו בני המשפחה: "המחלה הכריעה אותה בטרם עת. אך את מחשבותיה המחממות ואת רגשותיה הנאצלים, חלקם במילים, חלקם בכתובים, הותירה לאוהביה. בבת-שבע נתקיימה אמרת חז"ל הידועה 'איזהו מכובד – המכבד את הבריות', וניכר הדבר בכבוד הרב אשר חלקו לה בעת מותה המונים, שזכו להיות בקרבתה".
