פרץ, אמוץ

אמוץ, בן צפורה ומנחם, נולד ביום א' בסיון תשי"ג (15.5.1953) בקיבוץ עין דור. הוא למד בבית-הספר היסודי ואחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", וכשסיים את לימודיו התיכוניים במוסד "תבור" בקיבוץ, יצא לשנת י"ג בתנועה החינוכית של "השומר הצעיר", בקן פתח-תקוה. כשהיה עול ימים ביקש ללמוד לנגן בצ'לו. מורו לנגינה סיפר עליו: "הכרתי את אמוץ כשבא לחפצי-בה בפעם הראשונה, בכוונה ללמוד לנגן בצ'לו. היה קשה מאוד להציע לו את הכלי הזה; ילד קטן, קטן מאוד מול כלי, שהיה גדול בשבילו. והמרחק בין עין דור לחפצי-בה, בתנאי התחבורה של אז, היה מרחק גדול. קשה לקחת ילד כזה ולשלוח אותו בכל שבוע מעין-דור לחפצי-בה עם כלי, או בלי כלי, כדי לקבל שיעור ולחזור לבדו, לפעמים בשעות המאוחרות בערב. זה נראה לי קשה, אולי קשה מדי. אחר-כך גיליתי שאין קשה אצל אמוץ. קשה זה הדבר המעניין, המושך. מה שהיה קשה היה מושך אותו ומדרבנו, עד שהגיע למטרה". בשנת הי"ג שימש כמדריך בפתח-תקוה, ושם למד לתת מעצמו לחניכיו. הוא היה בוחן את החומר שהתעתד להקנות לחניכיו ואחרי השיעור היה מבקר את עצמו, לעתים בחריפות יתירה. הוא השקיע את כל נשמתו במלאכת ההדרכה, והתחבט רבות בבעיות לגבי הנושאים שלימד. תמיד היה שוקל והופך בהם ובוחן אותם לפי השקפתו ורק לאחר ששוכנע בצדקתם והתאמתם לעקרונותיו ולאופיו, היה מלמדם לחניכיו. כך בנה קבוצה הראויה להתפאר בה. עבודתו הושתתה על קשרים אישיים ובלתי-אמצעיים, שחרגו לפעמים מסוג הקשרים המקובל בין מדריך לחניך, וזכתה להצלחה רבה. אמוץ גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורסים שונים במקצועות הטנק, נשלח לקורס מפקדי טנקים. הוא היה חניך טוב, מסור ושקדן והצליח להגיע לביצועים מצוינים, ולבקיאות רבה בנושאים שלמד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה קורס מפקדי הטנקים בבית-הספר לשריון בשלבי סיום. החניכים שובצו מיד בתפקידים שונים ונשלחו לסיני. ביום ראשון, השבעה באוקטובר, יצא אמוץ עם כוח טנקים לעזרת מעוז "מילאנו" בקו התעלה. לאחר שחברו עם אנשי המעוז התקבלה הפקודה לנטוש את המקום ולסגת. בשעת הנסיגה נתקלו הלוחמים באנשי קומנדו מצריים. הכוח נסוג וחלק ממנו התמקם בבית עזוב בעיר קנטרה. כשהוחלט על הצבת שמירה על הבית, יצא אמוץ לשמור. במשך כל הלילה, שבין יום ראשון ליום שני עמד אמוץ ליד החלון. כך גם עבר עליו היום השני והוא לא הוחלף. נמצא בו הכוח הפיזי וביחוד הכוח הנפשי לעמוד במצבים כאלה, להתגבר על חולשות הרגע כשמטרה נעלה נצבה לפניו – השמירה על חבריו. המצרים גילו את המחבוא ופתחו עליו באש ואמוץ היה הראשון שנפל. על לחימתו באותם ימים, ועל גילוי דבקות במשימה ואחוות לוחמים, הוענק לאמוץ ציון לשבח מטעם אלוף הפיקוד. זמן רב נחשב אמוץ כנעדר ואחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לאחר שגופתו נמצאה, הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוצו עין דור. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל. משפחתו ובית עין דור הוציאו לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה מדברי בני המשפחה, חברים ומפקדים על דמותו.