פרץ, אלון

בן צפורה ויצחק. נולד ביום ו' באייר תשל"ו (6.5.1976) בהרצליה. אח לעדי וארז. למד בבית-הספר היסודי "בר אילן" והמשיך לחטיבת-הביניים בבית-הספר 'בן גוריון' בהרצליה. במקביל ללימודיו היה אלון חניך בתנועת הנוער 'בני עקיבא' ואחר-כך מדריך במתנ"ס המקומי. את לימודיו התיכוניים עשה אלון בפנימייה הטכנית של חיל- החימוש. בחודש יולי 1994 התגייס אלון לצה"ל, ושירת כמכונאי ביחידת מודיעין. בתום שלוש שנות שירות החובה המשיך לשירות קבע, ועבר לשרת כמכונאי רכב במחנה ליד עזה. בשנים הבאות התקדם לתפקידי מפקד ובוחן רכב, והועלה לדרגת רס"ר. אלון אהב מאוד את הצבא ואת שירותו. תמיד הגיע לעבודה בזמן, הפגין מוטיבציה גבוהה ורמת עבודה מצוינת. חריף ודייקן בכל מעשיו היה, רוצה להספיק הרבה ככל האפשר בכל משימה, ועם זאת החיוך ומצב הרוח הטוב לא עזבוהו לרגע. משהיה למפקד הקפיד לדאוג קודם כל לחייליו ולצורכיהם, ורק אחר-כך לעצמו. סיפרה עליו מיכל, מש"קית ששירתה איתו: "אדם מדהים, קורן שמחת חיים וטוב לב. מפקד שמתפקד גם כאב, אם וחבר, ומהווה דוגמה אישית לחייליו. עומד לצידם בכל צעד, פורש כנפיים ואוסף אותם תחתיהן בכל עת…" בשנת 1996 הכיר אלון את מיכל, וכעבור שנתיים לערך נישאו והקימו בית בראשון לציון. בסוף שנת 1999 נולד בנם מתן, ושנתיים אחר-כך נולד נווה. אלון אמנם שירת רחוק, והגיע הביתה פעמיים בשבוע, אך ידע לשלב היטב בין חיי המשפחה לחיי הצבא. היה בעל אוהב ואב מסור מאוד, שנהנה לראות את בני משפחתו מחייכים ומאושרים בחייהם. לרעייתו הקפיד להזכיר מדי פעם כי מאחורי גבר מצליח עומדת אישה תומכת, ולכן היא, מיכל, הסיבה להצלחתו ולהתקדמותו בצבא. אלון אהב מאוד מוזיקה, בצעירותו ניגן בלהקה וזכה לכינוי "אלביס". הוא נהג לכתוב קטעי שירה, ואף ניהל יומן אישי בתקופות מסוימות. בשעות הפנאי אהב להשתתף בפעילויות ספורט שונות. ביום כ"ח באב תשס"ב (6.8.2002) נפל אלון בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים-ושש. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים ושני אחים. ספד מפקדו של אלון: "קשה לדבר בלשון עבר ולומר מלות פרידה לאותו אלון שתמיד דאג לחייליו כאילו הם ילדיו. ראית תמיד את טובת הכלל עוד לפני טובתך, וידעת לרכוש חברים, לכבדם ולהעניק להם את כל שביכולתך על-מנת לשמח אותם ולגרום להם רק טוב… ידעת תמיד להיות במקום הנכון ובזמן הנכון לכל מי שהיה צריך אותך. השקעתך המרובה ואהבת הצבא, אשר באו לידי ביטוי במחלקה שטיפחת, ראויות לכל שבח…" כתב למשפחה הרמטכ"ל, רא"ל משה יעלון: "מפקדיו של אלון מעידים עליו כי היה נגד בעל יכולות גבוהות, וכי ביצע את תפקידו באופן עצמאי, תוך שאיפה מתמדת לסייע ולעזור לחבריו ועמיתיו לעבודה. אלון תואר כאדם בעל רמה אישית גבוהה, פיקח ורציני, שהיה קשוב תמיד לבעיותיהם של הסובבים אותו. הלב דואב על מותו של נגד מוכשר ואדם נפלא, אשר היה מעמודי התווך של היחידה."