פרפרה, חיים

בן מרימה ופרז'י. נולד בשנת תש"ו (1946) בעיר גבס בתוניסיה. הוא התחיל ללמוד בבית-ספר יסודי שבעירו. בשנת תשי"ז (1957) עלה ארצה עם הוריו, אחיו ואחותו, והשתקעו בעיירת-העולים נתיבות. כאן המשיך חיים את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי שבמקום ולאחר-מכן המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-חקלאי התלת-שנתי שבעזתה. חיים גויס לצה"ל במחצית מאי 1964. לאחר הטירונות עבר קורס משגיחי-כשרות וקורס-טבחים. כן השלים קורס לעברית וקורס להשלמת השכלה. בתעודת השחרור שלו צוין: "התנהגותו טובה מאוד, חייל חרוץ וממושמע שמילא את תפקידו באחריות ובנאמנות." בתחילת יולי 1966 שוחרר חיים מהשירות הסדיר והתחיל לעבוד בחברת-הבנייה 'דיור- לעולה'. בחברה שימש בתפקידים שונים והיה מען למשפחות מרובות-ילדים, לשיפור תנאי-מגוריהן. הוא קיבל את הבאים אליו בסבר פנים יפות, מתוך רצון כן לעזור ככל- יכולתו. תפקידו האחרון היה מחסנאי ואחראי לסניף נתיבות. חיים נשא לו לאישה את שושנה, ובמרוצת השנים נולדו להם ארבעה בנים. התכונות הבולטות ביותר אצל חיים היו פשטות, הגינות, ענוה וצניעות. הוא הקדים שלום לכל-אדם, בבחינת 'הוי מקדים שלום לכל אדם'. חיים נקרא לפרקים לשירות-מילואים ואף נענד ב'אות מלחמת ששת-הימים'. הוא החשיב מאוד את ההתנהגות הנאותה ואת המשמעת בצבא, ואף על שירות-מילואים שלו היה אומר: "אני רוצה להמשיך כמו שהייתי בסדיר, אני חייל ממושמע." גם כאשר הועבר ליחידת מרגמות-כבדות מתנייעות המשיך למלא את תפקידו כמוסמך כשרות וטבח, לשביעות-רצונם של מפקדיו וחבריו לנשק. ביום י"ז באייר תשל"ד (6.5.1974), יומיים לפני שעמד לסיים את משך שירות-המילואים שלו, נפל חיים בקרב על החרמון. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבנתיבות. השאיר אחריו אישה בהיריון וארבעה בנים, הורים ואח. בתו, שנולדה לאחר נופלו, נקראה חיה, על-שמו.