פרסיץ, בנימין

בן נחמה ויצחק, נולד ביום י"ב באדר ב' תרפ"ד (18.3.1924) בעיר קורסק, רוסיה ועלה עם אמו לארץ בשנת 1929 (אביו, מגולי ציון בסיביר, הקדים לעלות לפניהם). בנימין למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" ובגימנסיה העברית בירושלים והצטיין בלימודיו, בייחוד במתמטיקה. היה חבר תנועת "הצופים" ובסיימו את לימודיו, בשנת 1941, הצטרף לפלמ"ח. הוא שירת בכפר גלעדי, דפנה ועוד, עד שנת 1944. היה בין הפעילים ביותר ב"ג'וב השחור" כפי שקראו להעברת מעפילים מסוריה. בגלל פעולתו זו חיפשוהו אנשי הסי.אי.די. (הבולשת הבריטית) והצבא הבריטי, כי שמו ותמונתו נפלו לידיהם, והוא נאלץ לרדת לזמן רב למחתרת. בנימין נתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים ולמד מדעי-הטבע והתכונן לנסוע לחוץ-לארץ ללמוד משפטים. כ"רזרביסט" (איש מילואים) בפלמ"ח, השתתף במבצע "וינגייט" בעמדה ברחוב יהודה הלוי, במבצע "ליל המסילות", בפיצוץ מסילת-הברזל בין ירושלים לביתר, במבצע ליל הגשרים ובפיצוץ גשר אלנבי על הירדן. הוטל עליו להניח חומר נפץ בקצהו המזרחי של הגשר. קור-רוחו בפעולה זו הפליא גם את חבריו שלא היו כלל מהנוחים להיבהל. עם התגברות המתיחות בארץ חזר בו מכוונתו לצאת לחוץ-לארץ ונתקבל לפקולטה לכימיה באוניברסיטה העברית, שם למד שבועות אחדים בלבד. עם פרוץ מלחמת-העצמאות חזר והצטרף ליחידה, השתתף בקרבות בשער הגיא ובליווי השיירות בכביש תל-אביב-ירושלים. פלוגת הפלמ"ח שלו, שבסיסה היה במעלה החמישה ושניהלה את הקרבות בשער הגיא, ביצעה משימות נועזות בבערה את הכנופיות אשר בסביבה. חבריו מספרים: בשני דברים התבלט בנימין בתקופה זו: א) כשהלוחמים היו מגיעים עד אפיסת הכוחות היה מספר איזו בדיחה או פולט הלצה – ומחזיר לבחורים את עירנותם; ב) מיד עם שובו לבסיס היה מתקלח במים קרים, מחליף את בגדיו ומופיע רענן כאילו לא עברו עליו כלל 20 שעות של עמל ויגיעה בלתי-שכיחים. השפעתו המעודדת על חבריו היתה גדולה ובגלל תכונתו זו נתמנה לקצין-תרבות. למרות התנגדותו הנמרצת לכך הוכרח לקבל על עצמו את התפקיד הזה, אבל התנה תנאי מפורש, כי לאחר סיום הקורס יוחזר שוב לפעולות-קרב. נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948, לאחר שדרש בתוקף כי יצורף למחלקה. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים נשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). בנימין נקבר יחד עם חבריו בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.