פרסוב, בועז

בן פועה ושמואל. נולד בשנת תרס"ט (1909) בירושלים. אביו היה מורה ב"בצלאל" לעבודת מקשה בנחושת. את כל ימי נעוריו הקדיש בועז למפעל המרעה שתחילתו בשייח' אבריק. ב-1926, ואז היה כבן שש-עשרה, עם קבוצת הרועים הראשונה – בתנאים קשים ורעב לעתים קרובות. כשרכשה קבוצת עין חרוד את עדר הצאן, עבר בועז אליה. את צאנו רעה יחידי על הרי הגלבוע, כי לא נמצאו ממשיכי המפעל בקיבוץ. הוריו, שהיגרו לאמריקה, דרשו את עזרתו. לאחר לבטים רבים נענה להם, אך לא מצא שם שלווה. במכתב מאמריקה כתב לידיד: "כמה הייתי נותן במחיר ריחו של תיש מעדרנו שבארץ". בשובו לארץ רעה את עדר העיזים של אגודת השומרים בשייח' אבריק. תפקידו של בועז היה להגשים את הרעיון של "שומרים-רועים" ולשמש מורה ומדריך במקצוע זה. את שליחותו מילא באמונה ובהתמסרות. באהבה רבה טיפל בעדר האגודה וחנך את השומרים-החניכים שתחת הדרכתו. היה אהוב על חברי האגודה בשל טבעו המתון. גם כאשר קדח, התמיד לצאת יום יום עם עדרו. בי"ט ניסן תרצ"ו (11.4.1936) יצא בועז כדרכו עם העדר. בשבתו על סף הבריכה ליד מעיין שייח' אבריק לקה בשטף דם במוחו ומת. הוא הובא למנוחות בשייח' אבריק – הקבר הראשון בבית העלמין. הניח הורים באמריקה וחברה. חבריו הקימו על קברו ביתן שנבנה מאבנים מקומיות מיוחדות, ונקרא בשם "אוהל-בועז". שמו הונצח גם בספר "ארגון השומרים".