fbpx
פרנקל, יוסף (‘יוסי’)

פרנקל, יוסף (‘יוסי’)


בן זליג ורבקה. נולד ביום כ"ב בטבת תשט"ז (6.1.1956) בחדרה להוריו תושבי המושב כפר-חוגלה שבעמק-חפר. הוא למד בבית- הספר היסודי שבכפר-ויתקין. שנתיים למד בבית-הספר התיכון האזורי 'רופין' שבעמק-חפר. לאחר-מכן עבר לבית-הספר הקדם- צבאי 'אונים' שבכפר-סבא, במגמה של אלקטרוניקה. השתלם במקצועו כאלקטרונאי גם בבית-הספר הטכני של חיל-האויר. יוסי היה ילד יפה-תואר וכשגדל היה בחור יפה, גבוה, בעל עיניים כחולות ושיער בלונדי. כל רואיו אהבוהו. שנים-מספר היה יחיד בגילו במושב חוגלה. עוד בתקופת הגן היה נוסע יחידי לגן בכפר- ויתקין מדי-יום וחוזר לבדו בשעות-הצהריים המאוחרות. ההסתגלות לחברת הילדים היתה קשה עבורו, ובכל-זאת התגבר על קשיים אלה והתחבר עם ילדים אחרים בני-גילו בכפר השכן. בתקופת בית-הספר היסודי התחיל ליצור לעצמו חבורה של בני-גילו מבית-הספר ויחד עמם קיימו ערבי-הוי בכפרו, ואף לקחו לרשותם את מועדון הכפר ובו בילו הרבה משעות הפנאי, כשיוסי היה הרוח-החיה במועדון. כך המשיך גם בתקופת הלימודים התיכוניים וכשעבר למוסד 'אונים' בכפר-סבא, נתקל לראשונה בבעיות ארץ-ישראל השנייה, והתחיל להיות פעיל במסגרת החדשה כמנהיג ומדריך. באותה תקופה היה מביא את חבריו החדשים מן המוסד לכפר ואף היה מגייסם לעבודה במשק. יוסי הפליא לעשות בעבודת-כפיים. הוא בנה במו-ידיו פטיפון סטריאופוני כמתנת-חתונה לאחיו. היה חובב ספורט ואהב לדוג בשעות-הפנאי במאגר המים של הכפר. היה הקלע המצטיין בגדנ"ע. בשעות-הפנאי היה מדריך את צעירי הכפר בענייני-חברה. היה נכון תמיד לכל פנייה לעזרה לנזקק. יוסי היה קשור בקשר פנימי אל הצומח והחי שבמשק. עסק הרבה במטעי הכפר ובענפים אחרים ושקד על פיתוחם. יוסי גויס לצה"ל ביום 17.3.1974 ושירת כאלקטרונאי ביחידת-קשר, הקשורה לחיל- השריון. את הטירונות עשה במסגרת בית-הספר הטכני של חיל-האויר, שסיים בו קודם-לכן קורס באלקטרוניקה. על תקופת שירותו כתב מפקד היחידה למשפחה: "יוסי ביצע את תפקידו בנאמנות, גילה רצון עז ללמוד ולהתקדם, היה בעל מוסר עבודה וחיילות למופת." יוסי נפל בעת מילוי תפקידו – ביום כ"ז באייר תשל"ד (19.5.1974) והוא בן 18. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבכפרו, כפר-חוגלה. השאיר אחריו הורים ואח. משפחתו הנציחה את זכרו על-ידי הוצאת ספר-זיכרון על-שמו 'יוסי' בספר נדפסו שירים, שאחיו הגדול הקדיש לזכרו, רשימות זיכרון של חבריו וחברותיו, מוריו ואנשי הכפר, וכן מכתבי-תנחומים שקיבלו בני-משפחתו. בין שאר הרשימות כותבת בספר אמו של יוסי: "יוסי היפה והטוב. יוסי שלא יכול לראות עול, לך נעשה העול הגדול ביותר! נגזלו ממך חייך בהתחלת דרכך! דרך יפה ובוטחת, מחממת כל לב. על-ידך אי-אפשר להיות קודר, על-ידך תמיד צחקו ועליצות, מעטים מאוד היו האנשים אשר היו מודעים לכאביו וללבטיו של יוסי…"

דילוג לתוכן