פרנקו, רחמים

רחמים, בן מדלין ושמעון, נולד בקונגו ביום כ' בשבט תשי"ד (24.1.1954). אביו היה איש מח"ל שהתנדב לצה"ל בעת מלחמת העצמאות והשתתף בכיבוש באר-שבע. בביתו ספג רחמים אווירה ציונית ולאומית. בגיל צעיר התגרשו הוריו ורחמים עבר לפנימיה בדרום-אפריקה בה התחנך שלוש שנים. הוא היה נער כשרוני מאד, אהוב על חבריו ושליטתו בשפות רבות הפליאה אוזן שומעיו. בשנת תשל"א עלה ארצה ובמסגרת "אולפן ילדים" נשלח לקיבוץ אפיקים ואומץ ע"י משפחת לוי שהיו כהוריו לכל דבר. בחינו הרב הקרין סביבו אור וחיבה וקשר קשרים עם בני המקום. רחמים שמר על קשרים עם בני נוער רבים מארצות שונות שעמם נפגש בעת שהותו בפנימיה בדרום-אפריקה. הוא היה ער מאד לבעיות של הארץ, התענין בנעשה בקיבוץ והחליט להתקשר למקום. בקיבוץ עבד בבית מלאכה לתיקון מזגנים ומקררים. תחביביו היו איסוף מטבעות ומשחק שחמט. בהגיעו לגיל 18 החליט לממש את התקשרותו לארץ וקיבל אזרחות ישראלית. רחמים גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1972 ועם חבריו לקיבוץ הצטרף לצנחנים. רחמים סיים את הטירונות בהצלחה, נענד בכנפי צניחה וכיוון שהראה כשרונות הדרכה ופיקוד – נשלח לקורס מ"כים. הוא היה מפקד כיתה אהוב על חייליו. לא התנשא עליהם אלא היה אחד מהחבר'ה. בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים לחם עם יחידתו בקרבות הבלימה האכזריים והיה בין הראשונים שעברו לצידה המערבי של תעלת סואץ. חבריו מספרים שרק שאיפה אחת קיננה בליבו של רחמים: "אני לא רוצה כלום. רק לחזור למשק", כך נהג תמיד לומר. אולם תקוותו לא התגשמה. ביום ט"ו בחשוון תשל"ד (10.11.1973), נפל רחמים בקרב בסיני. הוא הובא לקבורה בבית-הקברות שבקיבוץ אפיקים. השאיר אחריו הורים בחו"ל, אחות והורים מאמצים בארץ. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב התנחומים של שר הביטחון דאז, משה דיין, נאמר: "סמל ראשון רחמים פרנקו ז"ל נתן את חייו למען מולדתו… הוא היה חייל מצויין וחבר מסור. רחמים היה אהוב על כל מי שהכירו. זכרו של סמל-ראשון רחמים פרנקו ז"ל הינו קודש ונצרנו בלבנו בגאון".