פרנקו, מרדכי

בן דינה ורפאל, נולד ביום ח' בסיוון תרצ"א (24.6.1931) בעיר אדריאנופול, תורכיה ורכש לו השכלה תיכונית. בשנת 1944 עלה ארצה ושהה שנתיים בחברת-נוער בקבוצת כנרת. היה מלא חיים ומסור מאוד לחברה ומילא בה תפקידים שונים. בשנת 1947 התגייס עם קבוצתו לפלמ"ח. בפרוץ מלחמת-העצמאות שירת בפלמ"ח וליווה שיירות לקצווי הגליל, מחיפה עד דן, והוכיח את יכולתו באימונים ובקרב. תפקידו העיקרי היה פריצה וחבלה. בכיבוש אחד הכפרים בגליל המזרחי רץ לקחת את התרמיל ששכח אחד החבלנים והאויב כבר היה במרחק כמה מטרים מן המקום. מרדכי חטף את התרמיל ובכל המהירות חזר אל המחלקה וחייך: "לאויב משאירים רק קליע". מרדכי נשלח לקורס חובשים-מחלקתיים בנתניה. לפני סיום הקורס נקראה המחלקה לפריצת הדרך לירושלים וצורפה לגדוד "הפורצים". הוא השתתף בקרב על הקסטל ובקרבות אחרים בסביבה. בהמשך היה בין כובשי קטמון. בקרב נחלץ ראשון למארב, להתקפה ולהגנה. כשציווה עליו מפקדו להישאר בעמדה בשעה שחבריו יצאו לקרב כמעט פרץ בבכי. שאיפתו היתה לזכות ולחיות בתקופה שלאחר הקרבות, תקופה שעליה כתב להוריו: "כשיעמוד העולם נדהם, כיצד התגברנו בכוחנו הדל על כוחות חזקים מאיתנו עשרות מונים". הוא האמין בכל לבו בניצחון ומכתביו להוריו בחוץ-לארץ היו מלאים תקווה. מרדכי נמנה עם כוח הפלמ"ח שפרץ דרך שער ציון ויצר מסדרון שאיפשר חבירה אל העיר העתיקה. בקרב זה נפל, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. בדצמבר 2006, במסגרת חקירת הענף לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי בבית העלמין הצבאי בקרית ענבים נקברו שמונה חללים ולא שבעה כפי שידעו עד אז. במהלך החקירה נתברר כי הקבר השמיני הוא קברו של מרדכי פרנקו ז"ל. ביום ה- 29.4.2007 נערך טקס צבאי לגילוי המצבה בהשתתפות משפחתו של מרדכי, חברים ומפקדי צה"ל אז והיום.