פרנקו, יחזקאל

בן שמחה ודויד, נולד ביום י"ז באדר ב' תרע"ט (19.3.1919) בעיר העתיקה בירושלים. סיים בית-ספר יסודי ולמד מסגרות ועבד כמסגר. הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד" והיה פעיל בה תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך. כעבור זמן עבר עם חבריו לסניף "הבחרות הסוציאליסטית". באותה תקופה אורגנה קבוצה חלוצית לכיבוש האבן בירושלים ויחזקאל היה בין הראשונים שעזב את עבודתו ויצא יחד עם הקבוצה לעבוד בפיתוח המחצבה בעטרות. לאחר שנתפרדה קבוצה זו, חזר יחזקאל לירושלים. הוא שירת שנתיים במשטרה כשוטר מוסף, הצטרף לארגון ה"הגנה" והשתתף בכל פעולותיה. בהיותו תושב העיר העתיקה הוטלו עליו תפקידים שונים בהשגת מידע, באימונים וכו' ומילא את תפקידיו אלה באמונה ובשקידה, אם כי לעתים קרובות נאלץ להפסיק בשל כך את עבודתו הרגילה. הוא אהב את העבודה ועשה אותה בשלמותה והיה אומר: "ברגע שאני לא עובד הרי אני חולה". עם התחלת המצור על ירושלים נקרא לעמדות והוא יצא למלא את חובתו בשמירה ובהגנה. בשבת שבה הוכרז מצב הכן בעמדות שפנו לעבר שייח'-ג'ראח ובתי מילנר, רוכזו כל האנשים שבסביבה לעמדות אלו ויחזקאל בתוכם. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) נפל בבתי מילנר כשנורה בראשו על-ידי צלף מכיוון שייח'-ג'ראח ומת לפני שהוגשה לו עזרה ראשונה. נקבר בסנהדריה. השאיר אחריו אישה, בת ובן. ביום י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.